אפשר בהחלט לתמוה על כך שמכל המדינות בעולם דווקא במדינת היהודים קמה מפלגת מרכז כמו 'שינוי' הנותנת תוקף וממחזרת הצדקה אנטישמית ישנה. הטענה שהיהודים, בהופעתם החריגה, התבדלותם, התרחקותם מעבודה פיסית וכן כמובן - אהבת בצע הכסף שלהם ראויים לכל גנאי, לנידוי, חרם, לדה-לגיטימציה. הם עצמם הרי אשמים בכך.
תמוה לא פחות שמשלל הבעיות העצומות שיש לחברה הישראלית, בעיות של הישרדות ועצם הקיום, רואה 'שינוי' בבעיית החרדים את הבעיה החשובה והמכריעה ביותר. לא פצצת הגרעין האירנית שמעבר לאופק, לא סכנת הפיכת המדינה לדו לאומית יהודית-ערבית ולא קליטת העלייה רבת התרבויות והבעיות. 'שינוי' חותרת להחדיר לחיינו בישראל שהחרדים הם הבעיה ואין בילתה. רק נמזער את החרדים ממרקע חיינו הנה בא גואל לרוב בעיותינו.
עוד יותר מוזר שהחרמת החרדים באופן מוחלט היא גם, אליבא ד'שינוי', הדבר הדחוף ביותר לחברה הישראלית. חלון הזדמנויות הוא עכשיו או לעולם לא. תוכנית ההינתקות, אולי אחת מחמש ההחלטות הקשות שהחברה הישראלית צריכה לקבל מאז קום המדינה, אינה כה דחופה, שלא לדבר חשובה, כהחרמתם מיד של כל חרדי ישראל.
אפשר לתמוה על רעיון השנאה והחרם שקנה לו אחיזה במדינה שהיא הקורבן מספר אחד בעולם לטיעונים פוליטיים שכאלה. אפשר להשתדל להבין את החשיבות הגדולה ולתפוס את הדחיפות הפוליטית של 'שינוי' לפרוש דווקא כעת מהממשלה. אך אין לנו אלא להישאר פעורי פה נוכח התחכום הפוליטי המבריק.
דווקא 'שינוי', בפרישתה החפוזה מהממשלה, הכפילה את כושר המיקוח הפוליטי של החרדים ואת התגמולים הכספיים הצפויים להם מהצטרפות לממשלה. הצבעתה של 'שינוי' השבוע (10.1.05) נגד הרחבת הממשלה הפכה את הממשלה לתלויה כעת, כמעט באופן מוחלט בחרדים. אכן היגיון מוזר של 'שינוי'.
הודות לאותו היגיון דווקא תוכנית ההינתקות, ש'שינוי' תומכת בה, יצאה פגומה מבחינת הלגיטימציה הפרלמנטרית ותלויה בקולותיהם של חברי כנסת מהאופוזיציה שכנראה קצת יותר אחראיים ופחות אובססיביים בגחמותיהם.
'שינוי' רואה עצמה כמפלגה נקיית כפיים, למרות פרשת פריצקי, לכן זה יהיה מקיאווליסטי מדי לחשוב שכל ההיגיון התמוה של 'שינוי' מסתיים בשאיפה לעוד שני מנדטים בבחירות הקרובות. פרס לשנאה, לחרם ולהפקרות הלאומית.
לטומי לפיד לא נותר אלא להתהדר בתואר יו"ר אפוזיציה מפולגת עד היסוד שאת חלקה הנכבד הוא מחרים, חלוק בעצם על הכל עם שאר מרכיביה. הרי אפילו לאופוזיציה 'עבודה', 'מרץ' והמפלגות הערביות היה יותר מכנה משותף לפעול כאופוזיציה. לא נותר למי שתמיד ידע ללגלג על אחרים אלא לחדש לנו את הידיעה המרעישה והשחוקה כימי הפוליטיקה האנושית עצמה. שכאשר הוא, טומי לפיד, היה שר זה היה מסיבות אידיאולוגיות נאצלות בלבד. כאשר יריביו הפוליטיים הם שרים זה כמובן רק מתאוות כיסאות וכוח.
למעשה חברה 'שינוי' לברית עם פעילי חמאס בעזה ונוער הגבעות היהודי ביש"ע לקעקע את יסודותיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית ולדרדר אותה לכדי סופה כמדינה דו לאומית.
לא צריך להיות פעיל בגדודי חללי אל אקצה, להסתובב עם קלצ'ניקוב, לירות באוויר ולצעוק 'בדם ואש'. לא צריך לרקוד הורה בגבעות השומרון עם אמ.16 תלוי על כתף ולשיר 'עוצו עצה ותופר' כדי לנסות לדרדר אותנו למדינה דו לאומית. אפשר גם להיות עורך דין אשכנזי מכובד ברעננה, פעיל 'שינוי' נלהב בגדודי טומי לפיד.