ועדת בך התכנסה כדי לדון באישור מינויו של הנגיד המיועד, פרופ' סטנלי פישר. ישיבה זו התקיימה בצל ההפתעה אשר בחירת הכלכלן בעל-השם העולמי יצרה במערכת הכלכלית הישראלית. הקולות אשר הביעו פליאה על המינוי הצפוי, לא עשו זאת בשל כישוריו של האיש (אשר אין חולק כי הוא בעל שיעור קומה עולמי), אלא בשל רגישות התפקיד ומאפייניו המקומיים.
אז מה, בעצם, תפקידו של הנגיד ומדוע תפקיד זה כה רגיש?
נגיד בנק ישראל עומד בראש הבנק המרכזי בישראל, גוף אשר הוקם בשנת 1954 מכוח חוק בנק ישראל. תפקידיו של הבנק בהתאם לחוק הם: "... לנהל, להסדיר ולכוון את מערכת המטבע וכן להסדיר ולכוון את מערכת האשראי והבנקאות בישראל, בהתאם למדיניותה הכלכלית של הממשלה...". את נגיד בנק ישראל ממנה נשיא המדינה על-פי המלצתה של הממשלה (ראש הממשלה בהתייעצות עם שר האוצר). בצד ניהול הבנק, הנגיד משמש יועץ לממשלה בענייני מטבע ובעניינים כלכליים אחרים.
לבד מסמכויות הנגיד הידועות, יש לו תפקיד נוסף, פחות ידוע, אך בעל חשיבות מרובה, והוא: סמכויות הפיקוח בכל הנוגע למערכת הבנקאות הישראלית. בנק ישראל, בראשות הנגיד, הוסמך לפקח על הבנקים כדי להבטיח בין היתר את יציבות הבנקים ואת הניהול התקין של הבנקים בכל תחומי פעילותם המוניטרית.
ככל שמדובר בפיקוח על הבנקים, נתונות לנגיד "שיניים" של ממש, המאפשרות לו מימוש סמכויותיו ותפקידיו כמפורט בפקודת הבנקאות. הנגיד ממנה, על-פי סמכותו, מפקח על הבנקים שבידיו הפיקוח הכללי והביקורת על כל תאגיד בנקאי ולו הסמכות לדרוש מכל בנק ידיעות וגילוי פנקסים, חשבונות ומסמכים. לסמכות המסורה למפקח כמו גם לסמכות שבידי הנגיד עוצמה, משום שמי שמסרב להישמע לדרישותיהם או פועל בניגוד להוראותיהם, עלול לעמוד לדין פלילי.
לחיזוק ידיהם של הנגיד והמפקח, ממנה הממשלה ועדה מייעצת אשר תייעץ להם בעניינים הנוגעים לעסקי בנקאות בין במליאתה ובין באמצעות ועדות משנה. דרכי הפעולה של המפקח לתיקון פגמים שנתגלו בדרך פעולתם של הבנקים, כוללים סמכויות לשמירת יציבותו של הבנק, לרבות נקיטת סנקציות חריפות, מינהליות ועל-פי דיני העונשין, כנגד נושאי משרה וחברי דירקטוריונים של הבנקים. בין היתר, יכולים הנגיד והמפקח ליזום העמדתם לדין של חברי דירקטוריון או מנהלי עסקים של בנק שעשו מעשים בעסקי הבנק שאינם תקינים או שפוגעים ביכולת הבנק לעמוד בהתחייבויותיו, כשם שיכולים הם לנקוט יוזמה להעמדתם לדין של בנק ושל נושאי משרה בו על עבירות הקשורות ברישום בספרי הבנק, עבירות על-פי לפקודת הבנקאות.
כזכור, מעורבותו של אחד מקודמיו של נגיד בנק ישראל, מצאה ביטוי בפרשת ויסות מניות הבנקים משנות השמונים. פרשה זו שהסעירה את שוק ההון הישראלי, ובסופה הוגש כתב אישום נגד ארבעה בנקים מרכזיים ונגד חלק ממנהליהם ועובדיהם הבכירים (המפורסם שבהם היה ארנסט יפת). רקע הפרשה ההיא היה התערבות הבנקים ומנהליהם במסחר שהתנהל בבורסה במניות הבנקים שכונתה ויסות. התערבות זו נועדה להגדיל באורח מלאכותי את נתוני הביקוש למניות ואת שעריהן, ועל-ידי כך להגביר את יכולת הבנקים לגייס הון מהציבור במסגרת הנפקותיהם, הגם שבפועל לא היו כאלה. כדי להשיג יעד זה ניצלו המנהלים את מעמדם במערכת הבנקאית ופעלו, באורח שיטתי ובמתכוון, להונות את המשקיעים ולמנוע מהציבור ומלקוחות הבנקים מידע נכון ומלא בדבר פעולות הוויסות, המשמעויות שלהן והסיכונים הכרוכים בהם.
תפקידו של בנק ישראל, כאמור, הוא להיות רגיש לכך שמעשים אלה ודומים להם לא ישנו בעתיד. על-רקע זה, נשאלת השאלה האם לנגיד המיועד, הכישורים והרצון לשמש גם כ"כלב השמירה" של המערכת הבנקאית בישראל.