על הבעייתיות שבקריטריון לשחרור מחבלים עם "דם על הידיים" נאמר ונכתב רבות. שהרי המחבל שהיה בדרכו לפוצץ אוטובוס מלא ילדים ונחשל הוא אדם יותר טוב מחברו המחבל שרצח חייל חמוש? והנה לפי ההגיון של הקריטריון, הראשון ישוחרר והשני לא. וכך אפשר להביא דוגמאות נוספות.
אבל אני רוצה לבחון את הדבר מכיוון אחר. השופטים בגזר דינם ובמתן העונש, לקחו בוודאי את חומרת המעשה שעשה המחבל ויש להניח, שבהטלת העונש נלקחה בחשבון לא רק חומרת המעשה אלא גם התוצאה. עכשיו באים ומבקשים לשחרר בקלות רבה מחבלים ללא דם על הידיים גם אם הם "רק" נכשלו בביצוע. וזו לדעתי שגיאה חמורה.
נוסף על כך, אסור לשכח שמאסר עולם (ולפעמים כמה מאסרי עולם מצטברים) הוא למעשה תחליף לגזר דין מוות. ולכן חנינה ניתנה רק לנשיא המדינה. אסור להפעיל לחץ על הנשיא לשחרר אסירים רוצחים.