כל מי שהכיר את המציאות בלבנון נתקל במילה "אלמוסתקבל" - "העתיד" - בהקשרים רבים, פוליטיים ותקשורתיים, אשר כולם נקשרו בשמו של רפיק אלחרירי. "העתיד" היה שמה של מפלגתו, וזה היה גם שמה של תחנת הטלוויזיה הלוויינית שהקים, ואשר הציבה רף גבוה של עיתונאות חוקרת ללא חת.
אלחרירי נולד בשנת 1944 בצידון ועסק בניהול חשבונות. הוא למד מסחר ומנהל עסקים באוניברסיטת בירות ובשנת 1970 יסד חברה קטנה בשם "סיקוניסט". בשנת 1977 התקשר עם חברת אוג'ה הצרפתית לבנות בית מלון בעיר טאא'ף שבסעודיה, ושתים-עשרה שנה אחר כך, בשנת 1989, היה חרירי בעיר זאת אחד מאדריכלי הסכם טאא'ף ששם קץ לארבע עשרה שנות מלחמת האזרחים בלבנון. שנתיים קודם לכן, ב-1987, הוא קיבל אזרחות סעודית והיה גאה בה מאוד. מלונות רבים במכה, בטאא'ף, ובט'הראן (במזרח סעודיה), כמו גם קריות הממשלה בריאד ובאלדמאם, נבנו על-ידי חברותיו, אשר פעילותן הכלכלית התפרסה על-פני מדינות רבות בעולם, כשהן מסתייעות בבנקים הערבים והאירופים שגם בהם היה לו חלק ונחלה.
באישיותו סימל חרירי את לבנון. הוא היה גם איש עסקים ממולח, אך גם איש פוליטי עם תודעה לוקל-פטריוטית עזה. הוא ראה בממונו מנוף לקידום החברה והמדינה בלבנון, ומכאן גם השקעותיו הגדולות באמצעי תקשורת: ערוץ טלוויזיה לוויני "אלמוסתקבל", עיתון יומי בשם זה ועיתון נוסף - "צות אלעורובה" ("קול הערבים").
לאלחרירי היה חלק בעיתון "אלנהאר" ותחנת רדיו "אלשרק" ("המזרח") המשדרת מפריז. בשנת 1979 הוא הקים את מוסד "אלחרירי" שתמך בעשרות אלפי סטודנטים בני לבנון שלמדו באוניברסיטאות בלבנון ובחו"ל, ומוסד זה גם עסק רבות בשרותי רפואה, תרבות חברה אחרים.
חרירי - שהיה ממוצא סוני - לא ראה בהשתייכות העדתית עניין שחייב לפלג את אזרחי לבנון. הוא ניסה לראות את העתיד במשקפי המודרנה המבוססת על ביזנס, המניחה הצידה את השיקולים העדתיים והדתיים. הוא היה "איש העולם", עם חברים רבים בחלונות הגבוהים של בירות אירופה. השליטה הסורית בארצו הייתה לצנינים בעיניו, ובאוקטובר 2004 הוא התפטר מראשות הממשלה על-רקע הלחץ הסורי לשינוי החוקה שנועד להבטיח את בחירתו מחדש של אמיל לחוד, עושה דברה של דמשק.
בחודשים האחרונים היה חרירי אחד המועמדים להנהיג את האופוזיציה בלבנון, שמטרתה העיקרית הייתה להביא ליציאת סוריה ממדינה זו. הוא התבטא לא אחת על החובה להפריד את המסלול הלבנוני וזה הסורי, שכן מאז שנסוגה ישראל לקו שסימן האו"ם יותר אין ללבנון דרישות טריטוריאליות מישראל. סוריה וחיזבאללה מאוד לא אהבו את מגמותיו וצירפו אותו לכמאל ג'ונבלאט ובשיר ג'ומייל, שגם הם עלו השמיימה בפיצוצים שאירגנו להם עושי דברה של סוריה בארץ הארזים.
כאשר התפטר חרירי מראשות הממשלה לפני מספר חדשים הוא אמר: "אני מפקיד את לבנון בידיו של אללה", במשמע שרק אללה יוכל להושיע את לבנון. נראה שהוא חש שדבריו מכוונים גם על עצמו.
____________________
המחבר, ד"ר מרדכי קידר, הינו חבר מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן