שבת שלום קהל קדוש
פרשת השבוע בהר
בְּהַר בַּשְׁמִטָּה בָּחַר
דִּבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה חָזַר עַל הַמִּצְוָה וְאָמַר
הַזְכֵּר תַּזְכִּיר לָאָדָם שֶׁמִן הָאֲדָמָה נוֹצַר
מָה וְהָאָדָם שִׁשָּׁה יָמִים יַעֲֲבֹֹד וְשָׁבַת
אַַף הָאֲדָמָה כָּאָדָם הַשְּׁבִיעִית לָהּ שַׁבָּת
לֹא תְּבוּאָה ְחִטָּה וּבָר,בַּשְּׁבִיעִית שְׁמִטָּה
תֵּן לָאֲדָמָה מְנוּחָה תִּתֵּן לְךָ רְוָחָה בְּעִתָּהּ
לֹא הַמָּמוֹן חָשׁוּב, הֱיֵה לָאֲדָמָה קָשׁוּב
אַתָּה הַמֵּבִיא מָמוֹן,הַמָּמוֹן שֶׁהָלַךְ יָשׁוּב
חָשׁוּב מִכֹּל בֶּן אָדָם לִזְכּוֹר דִּבְרֵי הָאֵל
שֶׁאָמַר לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל הָאָרֶץ גָאוֹל תִּגָּאֵל
אַחְזִירֶנָּהּ וְאָחַלְּצָנָּהּ מִידֵי עוֹשֵׁק וְגוֹזֵל
בְּתוֹם שֶׁבַע שְׁמִטּוֹת בְּבוֹא שְׁנַת הַיּוֹבֶל
חָשׁוּב לִזְכּוֹר וְְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ וְלַגֶּר כָּמוֹךָ
וְחֶץ אַל תִּשְׁלַח בְּאָחֵיךָ וּבַגֶּר הַגָּר אִתְּךָ
הֱיֶה נֶאֱמַן לְאַרְצְךָ וּזְכוֹר כִי אֵינְךָ לְבַדֶּךָ
כַּבֵּד הָחוֹק שֶׁשָׂמוּ עָלֵיךָ וּשְמַח בְּחֶלְקֶךָ
כַּךְ צִוָּה ה' אֱלֹהֶיךָ עֲלֶיךָ
קבלת התורה קבלת עול
לית מאן דפליג, שקבלת התורה על-ידי ישראל פירושה קבלת עול, ואנו מרבים להשתמש ביטוי "עול התורה" לכאורה קבלת עול לא נשמעת כפריבילגיה מאת השם. העול הוא בבחינת כבל שאתה שם עליך מרצון כאותו עול ששמים על צַוַּאר החיה, למען תלך בתלם על-פי רצון בעליה. ואכן אנו ישראל קבלנו את העול ללכת סדרך שקבע לנו אלוהינו. ניתן לומר כי למעשה אין לנו רצון משלנו לקבוע מה לעשות ומה לא לעשות. אך בכל אמר הקב"ה ברם נאמר לנו החיים והמוות בידינו ואנו בוחרים בחיים. לחיים יש כללים שעם ישראל קרא להם מצוות משני סוגים: מצוות עשה ומצוות לא תעשה והן ידועים במקורותינו כ-שס"ה גידים (365) שבגוף
האדם כמצוות עשה ו-רמ"ח אברים (248) שבגוף האדם שהן מצוות לא תעשה מנינם ביחד הוא תרי"ג מצוות (613 ) מצוות. הבוחר ללכת בדרך זו איננו חופשי שלא לקיים את מצוות התורה, או להתעלם מקיומן. העושה כך ספק אם הוא צאצא של אלה שהיו במעמד הר סיני.
אתה בחרתנו תואר שזורע שטנה ומצמיח מחלוקת
נבחרנו כאמור על-ידי הקב"ה לקבל את התורה ביד משה במעמד הר סיני . ומזה עלו וצפו שני תארים לעם ישראל שהם מעוררי מחלוקת ושטנה של העמים כלפי ישראל. ובכן מה יתרון יש בחירה זו שבחר בנו הקב"ה כעמו ? על כך אמר המדרש: ניתנה תורה במדבר ולא בארץ ישראל, כדי שלא יאמרו העמים כי מלכתחילה היא נועדה לעם ישראל בארץ ישראל, ניתנה במדבר שהוא הפקר לכל ושם הציעה הקב"ה לגויים, אלא שהם דחו אותה, והוא הציעה לישראל, לעם אשר הוציאו ממצרים כדי לעבוד את האלוהים ולחדול מעבודת האלילים כמנהג המצרים. הגמרא המפורסמת במסכת שבת [פח, א] אומרת: ויתיצבו בתחתית ההר, אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה כפה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אף על-פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב קימו וקבלו היהודים. לכן עם ישראל נבחר על-ידי הקב"ה לקבל את התורה. ועל כן הוא "עם נבחר". מושג זה עורר את השטנה של העמים לישראל כעם מתנשא, ולא היא. כאמור לא אנחנו שקבענו את התואר "עם נבחר" ואין לראות בתואר זה שבא לקבוע כי ישראל הוא עליון. והלא אנו אומרים בלחש: בתפילת שמונה עשרה (בעמידה): אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו, לא רק שאין בכך רמז להתנשאות על הגויים, יש בזה משום טענה: אתה בחרת לשים על ישראל משקולות שאף עם אחר לא רצה לשאת אותן. מצאתי דברים מעניינים שנכתבו כשיר שחובר כדי להביע את ההפך ממה שהעמים מיחסים לנו וכך אומר המשורר: בּבִכּות יְלָדֶינוּּ בְּצֵל גַרְדֻֻמִּים .אֶת חֲמַת הָעוֹלָם לֹא שָׁמַעְנוּ. ומוסיף עוד: שאתה בחרתנו מכל הילדים לֵהָרֵג מוּל כיסא כבודֶךָ, ואתה את דָמֶנוּ אוֹסֵף בְּכַדִּים, כי אין לו אוסף מלבדֶךָ. בשעתו אומר גם: אַתָּה בְּחַרתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים, שֶנְּהִי לִמְשִׁסָּה לְכָל עָם. סֵרְסוּ הָאֲנָשִׁים, אִנְּסוּ הַנָּשִׁים וַיַּטבִּיעוּ טַפָּם בְּדָמָם. הלכך בחר בנו?. אלו שאנו שמחים בבחירתך ועומדים במטלה.
התואר "עם סגולה" הוליד קנאה בעמים
לא די היה באתה בחרתנו קם ונתן לנו תואר נוסף שהוליד קנאה של העמים כי שם את ישראל כ-"עם סגולה", שנאמר: והייתם לי סגלה מכל העמים. (שמות יט/ח). בהתייחס לפירוש המקובל למושג זה הכוונה היא לתאר, דבר חמדה, דבר מובחר נדיר. ברם יש פירוש נוסף אחר: עשה את העם מְסֻגָּל, דהיינו מֻכְשָּׁר לעשות דבר שאחרים לא מסוגלים לעשותו. יש משמעות נוספת לַסְּגֻלָּה משמעו של יכולת עמידה כאשר אדן מסגל לעצמו דברים שלא היה רגיל בהם ולא היה מְסֻגָּל לעשותם, כמו אותו ׁצֶּמַח הַמְסַגֵּל לעצמו לחיות בתנאים שונים מן הרגיל והמקובל (למשל צמחי חממה). למרות שגם על הארץ נאמר: אֶרֶץ סְגֻלּה (ארץ חמדה) הרי כאן, בעקבות המדרש של עם נבחר, בא המושג של עם הַמְסֻגָּל לקיים את מצוות התורה, שרק צדיקים גמורים מקימים את כל המצוות כולל הישיבה בארץ וקיום מצוות המעשרות והבאת הביכורים . וכיון שהעם אמר נעשה ונשמע, הוכיח בכך כי הוא גם מסוגל לקבל את התורה ולקיים מצוותיה
על הקנין של אדמת הארץ
וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת, כִּי לִי הָאָרֶץ, היחס של התורה לקנין, הוא כיחס קק"ל להקנית זכויות ליהודים בארץ בקרקע שרכשה קק"ל . כי היושב על קרקע הלאום צריך לדעת כי איננו בעל קניין על הקרקע כמי ושר קנה את הבעלות. על כן נאמר בתורה על הקניין כך: כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי. וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ. משמעות הדבר כי פרק הזמן שאדם מחזיק באחוזתו מוגבל ליובל שנים. 49 שנה ובשנה החמישים היא חוזרת כקניין עולם לקב"ה שהוא בחר בנו לתתה לנו והוא גם קובע את תנאי השימוש בה וחובת מתן דרור לארץ. יחד עם זה אנו יודעים כי הארץ חולקה לשבטי ישראל שכל שבט ישב בנחלתו ולא יטשנה לעולם. לזרוע ולקצור את יבולה לְנָטְעָהּ ולאכול מִפִּרְיָהּ. היה ובמשך השנים נאלץ בעל נחלה למכור את נחלתו או למכור חלק ממנה, נאמר כך: כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו. (כה/כה) אולם אם לא נמצא גואל לנחלה שידו משגת לגאול את הנחלה שנמכרה, נאמר: ֹ וְהָיָה מִמְכָּרוֹ בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתוֹ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל וְיָצָא בַּיֹּבֵל וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ (כה/כח) מכאן למדים אנו כי הנחלה נמצאת בידי מי שמחזיק בה כפיקדון ותו לא, כי הקניין השלם על המקרקעין הוא של הקב"ה ואנו מחזיקים בה ועושים שימוש בקרקע לשבת בה בטח באין מחריד, והיא תשמש אותנו בנאמנות אם נשמור עליה בנאמנות וניתן לה מנוח בשנה השביעית. על הַגְּאֻלָּה וְהַנַּחֲלָה אנו קוראים במגילת רות, ששם קיימו את הגאלה והנחלה הלכה למעשה, כפי שהדבר מתואר בפרשת בהר. בהתחשב כי מדובר בתקופה שהייתה לפני יותר מ-3500 שנה, הרי שהמצוות ביחס של אדם לחברו, כמתואר היו ברמה מתקדמת המקדימות את תקופתנו. פרשת בהר באה מיד לאחר יום עצמאות ישראל יום שבו חידש את קוממיותו בארצו. לכן מן הראוי לסים בכך, כי הרי סומכים את יום הזיכרון לחג העצמאות, כי לולא אלה שהקריבה נפשם על קידוש השם והארץ לא היינו חוגגים את יום העצמאות.. יום זה איננו יום של יסוד מדינה חדשה, זה יום של חידוש עצמאותו של עם ישראל בארצו. צריך לזכור ולהזכיר כי בעוד עמנו בשנת 1948/49 נלחם על חייו ועל עצם קיומנו הפיזי בהקריבו מיטב בניו להגנתו, קמים אלה שבקשו להשמידנו מעל לפני האדמה שמנהיגיהם היו שותפים לצורר הנאצי, וטוענים כי ה- 15 במאי לדידם הוא יום זיכרון לְשֶׁבֶר הגדול שלהם המכונה "אִל נַקְתָ'ה"(שפירושו הַשָּׁבָר או הָאָסוֹן) בעוד הם ביקשו להשמידנו, נחלו תבוסה רבתי העולה על התבוסות שהביאו עליהם בהמשך איבתם לישראל . הגלגל התהפך עליהם ומה שזממו לעשות לישראל בארצו,עשו זאת הם קל יותר לעצמם. ומתברר כי לא למדו דבר ומוסיפים לדבוק בהשמדת ישראל והם אינם רוצים ללמוד מתוצאות שאיפתם זו. זיכרון של אל נקת'ה הפך להיות טבוע בהם . על כך יאמר יבוסם להם, שיזכרו זאת ככל שירצו אולי עוד ילמדו לקח להבדיל ביום הזיכרון של עמנו ליום אל נקת'ה של עמם. טוב לסיים דברים אלה בברכות ועידוד.
בִּרְכוֹתֶינוּ לָעָם אֲשֶׁר נִלְחַם עַל חַיָּיו
שֶׁלֹּא אִבֵּד צֶלֶם אֲנוֹשׁ מוּל אוֹיְבָיו
הֵידַד לִישֻרוּן שֶׁנָהַג מִנְהַג יְשָׁרִים
שֶׁהֶעֱלָה אֶת בָּנָיו עַל כַּנְפֵי נֶשָרִים
קִבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל בְּמַהֲלָךְ הַקְרָב
וְשָׁמַר עַל צֶלֶם אֱנוֹשׁ מוּל גֶּר וְתוֹשָׁב
וּמוּל הַסָּתָה וְעִוּות הַמָּצוּי פִלְכִּתַאב בקוראן =המקרא
עַמֶּנוּ יוֹסִיף לִשְׁתּוֹת מִמַּעֲיָן לֹא אַכְזַב
אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּךָ לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁה' אֱלֹהָיו