נחמיה שטרסלר הוא כתב כלכלי ב"הארץ". בדרך כלל, לאור עמדותיו הבסיסיות של עיתון זה, משמעות הדברים הינה קידוש זכות הקניין, זכויות המעבידים ורמיסת זכויות עובדים בצד חגנה על זכויות הפלשתינים וסרבני השירות בשטחים. ככתב כלכלי ב"הארץ" עליך להיות ימין בזירה הכלכלית ושמאל בכל הנוגע ליחסנו עם הפלשתינים וארצות ערב.
נחמיה שטרסלר ממלא תפקיד זה בנאמנות ראויה לציון. כך בדרך כלל יתנגד העיתונאי המכובד, לכל מדיניות רווחה, יתמוך בקיצוץ מסיבי של גמלאות הביטוח הלאומי ויתנגד לשכר מינימום. לעומת זאת הוא לא מתנגד בדרך כלל למדיניות הטבות שתמשוך משקיעים להשקיע במפעלים ובלבד שלא יעשו זאת בשטחים.
למען הגילוי הנאות כותב שורות אלו אינו תומך כלל בהתנחלויות באשר הוא סובר שתוצאותיו [להבדיל ממניעיו] של מפעל ההתיישבות בשטחים הן אנטי ציוניות ומזיקות. מפעל זה בלע משאבים נחוצים לחיזוק הפריפריה בנגב ובגליל והבטחת עתידה של ישראל כמדינה דמוקרטית בעלת רוב יהודי מוצק בגבולותיה.
אולם ככל שאיני תומך בהתנחלויות, אני סולד מצביעות וכדי להדגים את הצביעות של מר שטרסלר מן הראוי לצטט מרשימתו "שוב חוזר הניגון" מיום 21.4.2005 [בעיתון הארץ כמובן].
"חקלאי הגוש דורשים היום תוספת לפיצויים שנקבעו להם. הם שכחו את הסיוע הממשלתי הנדיב שקיבלו כשהגיעו לגוש: מענקים, הלוואות וקרקע חינם. הם גם אינם מדברים על מה שהכי כואב להם: עלות העבודה. כיום הם מעסיקים בחממות את תושבי חאן יונס תמורת 40 שקל ליום עבודה ארוך וקשה: ניצול מחפיר בתנאי עבדות. כשיעברו צפונה ייאלצו לשלם שכר מינימום. התיתכן שערורייה שכזאת?"
נחמיה שטרסלר שמעולם, למיטב זכרוני, לא דגל בשכר מינימום, מוצא עצמו תוקף בשצף קצף את חקלאי גוש קטיף שפעלו לפי כללי השוק החופשי הקרובים כל כך לליבו והעסיקו ערבים בתנאי ניצול. מה שמותר לכל קבלן כוח אדם ומעסיק בישראל אסור באיסור חמור למתנחלים.
ובקשר להטבות שקיבלו המתיישבים - מה לעשות? - לא רק המתנחלים קיבלו הטבות מפליגות. מדינה זו תמיד העניקה הטבות לאלו ששלחה לפריפריה וגם לסתם אילי הון שחפצה ביקרם, ואכן גוש קטיף הוקם בהחלטת ממשלה נבחרת-לאו דווקא ממשלת ליכוד. המתנחלים נשלחו ברובם לבצע, מה שהוגדר כיעד לאומי באזור עויין. אם מעוניינים לפנותם כיום הרי זה מפני שסוף סוף חדרה ההכרה שאין זה נכון לקיים את ההתיישבות באזור זה ויש להגדיר מחדש סדרי עדיפויות.
ההתנגדות להתיישבות ברצועת עזה אינה צריכה לטשטש אמיתות יסוד אלו.
רצונו של מר שטרסלר לפנות את ההתנחלויות, אפילו במחיר [שהוא מוכן לשלמו כעולה מרשימתו] של הותרת המתנחלים לשפטים שיעשו בהם הפלשתינים, אינו יכול להצדיק את צביעותו והיזקקותו לנימוקים, שלעולם לא היה משתמש בהם לו היה מדובר על ניצול עובדים ומתן הקלות וסיוע ממשלתי על-ידי כל בעל הון היקר לליבו וללב אדוניו מעיתון הארץ.