מה קורה לאתרי המסחר האלקטרוני?

אתרי המסחר האלקטרוני בישראל קורסים בזה אחר זה" - זועקות כותרות העיתונים, "האם יש מקום למסחר אלקטרוני בישראל?", "למה הקונה הישראלי לא קונה ברשת?" - ממשיכים ומתריסים כתבים שונים. על רקע סגירת אתרים כמו קומבינה, 4Sale, Shoppy נשאלת השאלה מדוע לא הצליחו אתרי המסחר האלקטרוני בישראל? מדוע בחו"ל קונים הרבה יותר בשיעור יחסי מאשר בישראל? התשובות, כרגיל במקרים כאלה, די מורכבות. כישלון המסחר האלקטרוני בישראל הוא שילוב של מספר גורמים: 1) לוגיסטיקה -

בניה של מערך לוגיסטי יעיל אינה דבר של מה בכך. ניהול שרשרת האספקה דורש שטחי איכסון, מערכות מידע, מערך הפצה מורכב ושירותי תמיכה בלקוחות. במדינה קטנה כמו ישראל, אין מקום להקמה של מערכים לוגיסטיים נוספים על אלה הקיימים. מרבית האתרים למסחר אלקטרוני בישראל, נפלו בעקבות יומרה להקים מערך לוגיסטי עצמאי, יומרה שהיתה חלק מכלכלת הבועה שנפוצה בתחום האינטנרט.

בישראל קיימים מאות גופים המתמחים בשירותי לוגיסטיקה ושילוח, בהם: FlyingCargo, טרנסכלל סחר, עמית, אוריין, Fritz. כל אלה הינם גופים העוסקים בשילוח בינלאומי ובהפצה בתוך ישראל של מטענים בהיקפים גדולים. מרבית החברות הללו חברו לחברות כגון Fedex, UPS, DHL ולכן הן מסוגלות בקלות יחסית לנהל שרשת אספקה במהירות וביעילות. גופים נוספים שלהם יכולות לוגיסטיות מרשימות הינם כל הרשתות הקמעונאיות בישראל. ואכן, מיזמים בתחום הסחר האלקטרוני שקמו בשיתוף אותן רשתות מראים יציבות כלכלית מרשימה ואף הצלחה במכירות עקב השילוב של המותג הידוע בחנות הוירטואלית.

2) תנועת הגולשים -

מדוע הגולש הישראלי לא ממהר לקנות ברשת? אלפי מאמרים כבר נכתבו בנושא, ואני חושב שהתשובה היא מאוד פשוטה.

לא נעים להודות, אבל 80%-90% מתנועת הגולשים הישראלים ברשת מתרכזת בעשרה אתרים גדולים (ראה סקר TIM/TGI האחרון). החיבור של אתרי המסחר האלקטרוני לאותם אתרים גדולים לא נעשה, ולכן ניתוב התעבורה של מסת הגולשים ברשת לעבר אתרי הסחר האלקטרוני בישראל פשוט לא קיימת. מדוע?

כל אחד והסיבות שלו. וואלה למשל, החליט להקים בעצמו קניון וירטאלי בשם וואלה-שופס מתוך התפישה הידועה שכדאי הכל לעשות בתוך הבית. תפוז, רק לאחרונה נזכר שבעצם הוא אחראי למכירות של סטימצקי והתחיל לפעול בכיוון, MSN קידם את 4Sale בצורה יפה אבל כנראה לא הימר על האתר הנכון... ב- Start.co.il עד לאחרונה לא היתה במה מתאימה למסחר אלקטרוני.

גם Ynet, מעריב ו- Themarker לא טורחים לקדם פעילויות סחר אלקטרוני במידה ראויה. והם צודקים, לא כדאי להם לקדם את אתרי המסחר האלקטרוני בישראל, לא יוצא להם מזה שום דבר!. אכן מקרה ברור של סיפור הביצה והתרנגולת.

לאתרי התוכן בישראל לא כדאי לקדם את אתרי המסחר האלקטרוני בגלל שאתרים שעוסקים בסחר אלקטרוני מנהלים את העסקים שלהם בצורה חובבנית. הם לא מבינים עד כמה כדאי להם לחבור לאתרי התוכן ולהפוך אותם לשותפים אמיתיים ברווחים.

אתרי המסחר האלקטרוני בישראל לא נבנו מתוך תפישה זו ולכן מצאו את עצמם יום אחד ללא קונים. על מנת לשנות את המצב, צריכים אתרי הסחר האלקטרוני להעמיד בבסיס יחסי העבודה שלהם עם אתרי התוכן שותפות אמיתית ברווחים. מנסיוני בענף אני רואה שרובם ככולם לא הקימו תשתית מחשובית לעניין וגם אם קיימת תשתית כזו לא מנצלים אותה כראוי. בלעז, קוראים למערכות כאלה Affiliate Program והמשמעות היא: חלוקת רווחים בין שותפים.

ממדגם קצר שערכתי מסתבר שה - "רוח הישראלית" הידועה שורה גם בקרב מנהלי אתרי המסחר האלקטרוני. למעשה, לא ניתן כיום להוציא שקל מאף חנות וירטואלית בישראל. גם אם הם נותנים לך הבטחות מפה ועד הודעה חדשה לאחוזים מהמכירות. חברים, תתעוררו, בלי לשתף את אתרי התוכן בתעבורה עצומה בסדרי גודל לעומתכם, לא תגיעו לשום מקום. בשביל לקבל צריך לתת!

לסיכום:

חבירה של אתרי הסחר האלקטרוני לחברות מנוסות בענף הלוגיסטיקה מחד ולאתרי התוכן הגדולים בישראל מאידך תשקם את אמון הגולשים בחנויות הוירטואליות, תאושש את הענף ותביא לפריחה מחודשת של המסחר האלקטרוני בישראל.