במדינתנו קיימים כיום 3 סלי בריאות שונים לסוגים שונים של אזרחים, והאפליה בנושא עדין זה היא אחת האפליות שמקומה לא יכירן בחברה דמוקרטית מודרנית ובריאה.
א. סל בריאות למשרתי כוחות הביטחון ובני משפחותיהם:
אנשי הביטחון לזרועותיהם השונות, מקבלים שירותי בריאות המתאימים לצורכי המשרת ומשפחתו ללא כול הגבלה ובלבד שהטיפול אושר על-ידי רופא מוסמך.
ב. סל בריאות לחברי הכנסת (בעבר ובהווה), לשופטים ולעובדי קופות החולים ובני משפחותיהם:
סל זה לא חלות עליו רוב המגבלות החלות על הסל הכללי ביחס לתרופות, טיפולים, עזרים רפואיים וניתוחים בארץ ובחו"ל (כשמדובר בעובדי קופות החולים - קובע את גודל הסל מעמדו של המבוטח ומיקומו בארגון). העובדה שגם שופטי ישראל כלולים בסל מועדף זה היא בעייתית, בלשון המעטה, מאחר שערעור על קיומו אמור להידון בפניהם!
ג. סל בריאות לבית ישראל:
סל זה, שהוא תיאורטי בעיקרו, מורכב משירותים ותרופות המאושרים על-ידי הכנסת (חברי הכנסת זכאים, כזכור, לסל אחר) אך גם שירותים ותרופות מוגבלים אלה נתונים לשרירות לבם וחישוביהם הכלכליים של רופאים-מנהליים מטעם הקופות, המשמשים כ"כלבי שמירה" על תחולת הסל.
להלן מספר עובדות על רופאי הקופות ועל תפקידם ותפקודם של "כלבי השמירה" המנהליים:
(א) רופא מקבל רישיון ממשרד הבריאות לעסוק ברפואה. הרופא בעל הרישיון איננו יכול ל"עבוד" עם כול קופה, למרות שברוב הקופות מעמד הרופא הוא לכאורה עצמאי; הרופא יוכל לתת שירותים לקופה רק כאשר ארגון הרופאים שלה יסכים להעסקתו. מי הסמיך את הארגון? במה כרוכה הסכמה זו? מדוע מסכימים מנהלי הקופות ומשרד הבריאות הסכמה שבשתיקה לשיטה פסולה הפוגעת וגורמת סבל לציבור הרחב?
(ב) רופא הוא בעל מקצוע חופשי וככזה הוא חייב לבדוק את החולה ולתת לו את מיטב הטיפול לפי הידע המקצועי שלו. האם הרופא בישראל פועל כך? - בהחלט לא. רופא שיפעל כך ימצא עצמו מחוץ למעגל. רופא הקופה מוגבל בבדיקות, תרופות , עזרים רפואיים וטיפולים ש"מותר" לו לתת לחולה ואם יחליט על "יותר מדי" בדיקות מיוחדות או תרופות "יקרות מדי" - לא יוכל להמשיך לעבוד עבור קופת החולים.
(ג) הרופא המטפל מקושר לתיק הרפואי של החולה בקופת החולים, ובאמצעות המחשב שבמרפאתו יש לו אפשרות לעיין בהיסטוריה הרפואית של המטופל באותה קופת חולים. הופנה חולה לבית חולים, ואין זה משנה אם בית החולים שייך לאותה קופה או לא – מיד נוצר נתק דו-כיווני: רופאי בית החולים אינם יכולים לעיין באמצעות המחשבים של בית החולים בתיק של המטופל המצוי בקופת החולים, רופא המרפאה אינו יכול לעיין בתוצאות הבדיקות של מטופליוהמצויות במחשבי בתי החולים.
(ד) הסיבה לנתק הזה נעוצה בעובדה שחיבור הרופא למחשב הקופה בא בראש ובראשונה לצורך פיקוח על הרופא ברישום בדיקות מיוחדות ובמתן תרופות "יקרות מדי", גם כשהן מצויות בסל.
(ה) מנהלי קופות החולים הם בדרך כלל רופאים, אשר מסיבות השמורות עמם בחרו לעסוק במנהלה-רפואית ולא בעבודה רפואית מול חולים. המנהלים הללו נוטים להעסיק רופאים מסוגם כרופאים מחוזיים, רופאים אזוריים ומנהלי מרפאות, אשר תפקידם "לסנן" ,לפי הנחיות מנהליות, הפניות של הרופא המטפל לבדיקות מיוחדות, לקבלת תרופות יקרות, לטיפולים משלימים, לבתי חולים וכיוצא באלה.
(ו) אינני יודע אם שכרה של השיטה איננו עולה על הפסדה, דהיינו: אם המשכורות, הלשכות, המזכירות, ההטבות וההוצאות הנלוות השונות הקשורות למנגנון בלתי-מקצועי זה, עולות יותר מאשר מנגנון זה אמור לחסוך לקופה על חשבון בריאותם ואיכות חייהם של החולים שכלל לא נבדקו ולא אמורים להיבדק על-ידי רופאי המנהלה, גם בשל חוסר-ידע הנובע מהתעסקותם בעניינים מנהלתיים וגם בשל אינטרסים חוץ-רפואיים הנובעים מתפקידיהם.
(ז) סל הבריאות יוצר למעשה תקציב סגור לשירותי ריפוי חולים, אך בה בשעה שהוא מגביל את הקופה במתן שירותי בריאות לחבריה ומשמש לה אליבי לאי-מתן שירותי ריפוי שלא נכללו בסל - אין הקופה מוגבלת על-ידי גורם חיצוני בתקציביה האחרים, ותקציבים חוץ-רפואיים אלה - תקציבי ההנהלה, המנגנון, הפרסום, המשרדים, המרפאות, המעבדות וכו', הנתונים להחלטותיהם של מנהלי הקופות, פוגעים בסופו של דבר ביכולתן של הקופות להעניק שירותי רפואה מיטביים.
(ח) קופות החולים השונות, מתוך להיטות להגדיל את הכנסותיהן, מציעות לחברים ביטוחים משלימים שונים, כגון "ביטוח זהב", "ביטוח סיעוד" וכדומה. החברים, מתוך אמון במערכת, משלמים ומשלמים. מי בודק את "הזכויות" הנוצרות בעקבות הביטוחים הללו? יש מפקח על הביטוח במשרד האוצר - האם הקופות כפופות לפיקוחו? האם משרד הבריאות מקיים פיקוח על הביטוחים הללו? מיהו נציג הציבור השומר כי בבוא היום יהיה למבוטח כיסוי נוסף? כבר היינו בסרט דומה שסופו היה רע, בכיכובן של קופות הפנסיה!
(ט) אגב, כמי שחבר בקופת חולים שנים רבות, הובטח לי בזמנו ביטוח בריאות מלא! ברבות השנים נותרתי, כמו רבים אחרים, עם ה"סל" המדולדל!
הפתרון הצודק המיידי המתבקש הוא אחד ויחיד: סל בריאות אחיד לכלל אזרחי ישראל.
כול אזרח יהיה רשאי לפנות לכול רופא שיש לו רישיון לעסוק ברפואה, וזה האחרון יתוגמל על-פי מספר המטופלים וסוג הטיפולים שהוא עצמו נתן להם. הרופא יעניק את הטיפול הרפואי המיטבי שה"סל" מאפשר לו, דהיינו: לא יהיו הגבלות בבדיקות ובאשפוזים, והמגבלה ברישום תרופות על חשבון הביטוח הרפואי תהיה אחידה בין כול הקופות ולכול אזרחי המדינה. לא יתכן שקופה אחת תכלול תרופה ב"סל" ואילו בשנייה לא תיכלל אותה תרופה; לא יתכן שוועדת חריגים תאשר תרופה לחולה מסוים ולא תאשר אותה לחולה אחר הזקוק לה.
במקביל, ניתן לקיים ועדת-סעד אשר תאשר תקציב מיוחד לחולים הזקוקים לתרופות שאינן כלולות בסל, ואשר ידם איננה משגת לרכשן. אישור כזה חייב להיות מוגבל לתנאים מיוחדים ואובייקטיביים של המבקש, אשר יוכיח כי אין לו אמצעים המאפשרים תשלום עבור תרופה העשויה להציל את חייו או להאריך אותם ולשפר את איכותם.
ביטול המנגנונים הבירוקרטיים של קופות החולים, שהם מיותרים לחלוטין, יהיה המקור המיידי להרחבת ה"סל", ואדם הנזקק לשירותים רפואיים לא יאלץ לעמוד כעני בפתח לפני "רופא מחוזי" או חבורת פקידים, כדי שהללו יאשרו או לא יאשרו לו את השירותים הללו.
קופות החולים, אם חפצות חיים הן, תתרכזנה בביטוחים משלימים, אבל במגבלות של פיקוח כפי שקיים ונהוג לגבי חברות הביטוח, ותוכלנה להשכיר למשרד הבריאות שירותי מרפאות, מעבדות, אחיות, בתי חולים וכדומה.
ואחרון אחרון ולא חביב: העיתונות אינה עושה דבר כדי להתריע בשער על מחדלי הקופות - ומדוע? כי למשרד הבריאות יש "דובר", ולכול קופה יש "דובר" משלה, והללו מטבע הדברים הם חברי אגודת העיתונאים. עיתונאי הזקוק לשירתי בריאות - נעזר בעמיתו "הדובר" ומשודרג לקבוצה מועדפת בשירותי הקופה בהתאם למעמדו במערכת. אז למי בעיתונות מפריעות האפליות בשירותי הבריאות? אדרבא, שיקום!
שיטת "שמור לי ואשמור לך" היא מאוסה ופסולה במיוחד כאשר מדובר בבריאות. הסיסמה "מושחתים נמאסתם" מתאימה למצב בלתי נסבל זה, לא רק במערכת הבריאות אלא במערכות ציבוריות רבות המשפיעות על איכות חיינו בארץ.