כל מי שהכיר ולו במעט את פועלו המבורך של אריאל שרון בהקמת ההתיישבות ביש"ע התקשה אולי להבין מדוע מינה את עו"ד טליה ששון, מי שהתפרסמה כאויבת מפעל ההתיישבות הזה, לחקור את "המאחזים הבלתי חוקיים".
כאשר מתחולל במדינה אירוע חמור, ויש חשש שרשויות המדינה פעלו שלא כדין, במעשה או במחדל, ממנים ועדת חקירה ממלכתית. כך היה לאחר מלחמת יום הכיפורים. כך היה אחרי הטבח בסברה ושתילה, כך היה אחרי הרצח שביצע ברוך גולדשטיין בערבים במערת המכפלה. כך היה אחרי אירועי אוקטובר 2000 במגזר הערבי. לוועדת חקירה כזו יש סמכות להצביע על אשמים, ולאחר שהללו מוזהרים כדין והועדה מוצאת שהם אשמים במעשה או מחדל - הם עשויים לתת את הדין על מעשיהם.
לא תמיד הזדרזה הממשלה והתנדבה למנות ועדת חקירה כזו, במקצת המקרים הייתה זו דעת הקהל שכפתה על הממשלה מינוי ועדת חקירה ממלכתית. מה איפה פשר הפארסה הזו שחזינו בה בשבוע שעבר? האיש שיודע יותר מכל על הקמת כל יישוב ומאחז ביהודה שומרון ועזה פונה לעו"ד פרטי (גם אם צברה עו"ד טליה ששון שנים רבות בפרקליטות המדינה הרי היא לאחר פרישתה - אזרח פרטי) לחקור את מעלליו? איך הוא יודע שהיא לא תנקוב בשמו כאשם העיקרי בעבירות על החוק שהיא אמורה לפרט בדו"ח שלה? ומדוע, אם הוא חושש או יודע שבדרך להקמת מאות יישובים עברו ממשלות ישראל על חוקי המדינה ותקנותיה, מדוע לא הורה על מינוי ועדת חקירה ממלכתית?
התשובה טמונה כמובן בשאלה. ועדת חקירה ממלכתית עלולה להיות כדור שלג שיש חשש שיקבור את שרון עצמו. אך כאשר הוא שוכר את שירותיה של פרקליטה פרטית הידועה כאויבת מפעל ההתנחלות, והוא בא אליה כראש ממשלה שאסור לנגוע בשערה משערות ראשו פן יזיק הדבר לעקירת 25 היישובים שהוא מתכנן, אין הוא מסכן דבר.
כל מי שהיה סבור שהפרקליטה יישרת הדרך שרק שלטון החוק לנגד עיניה תצביע בפשטות על מי שאישר כל הצבת קרוואן בשטח, ותאמר: שרון הוא האיש, אינו מכיר את ששון ואינו מכיר את שרון. יודע שרון נפש בהמתו: כל אלו שרוממות שלטון החוק בפיהם, שזכות הציבור לדעת על דגלם, שחופש העיתונות במצעם, איש מהם לא יהין להטיל בו אבק אשמה. הרי הוא עסוק במלאכת הקודש של עקירת יהודים והחרבת יישובים, אסור להפריע לו. שקט. האריה טורף, אבל הפעם לא ערבים, לא שמאלנים, כעת הוא טורף את המתנחלים. אז אל תבלבלו לנו עכשיו את המוח עם שלטון החוק, עם הסיפור הזה על העיתונות ככלב השמירה של הדמוקרטיה. תנו לו לעקור מתנחלים שנואים, ואחר כך כבר נתחשבן איתו.
על זה סומך שרון. וכאמור - הוא, כמגדל צאן ובקר ותיק - יודע את נפש בהמתו. כל עוד יספק להם ליטרות בשר מדממות של מתנחלים ויישוביהם - לא ייגעו בו לרעה.
הקורא התמים עשוי לשאול - ומה יקרה ביום שיפסיק לרצות את העיתונות המגוייסת, את השמאל, את קרצר, את הערבים?
תנוח דעתכם. הוא לא יפסיק. לא כל עוד הדברים תלויים בו. ואם יישאר בשלטון - יהיו הדברים תלויים בו.
לכן צודקים הגורסים - מימין ומשמאל - שאישור חוק התקציב הוא חזות הכל. התקציב הוא הכלי לביצוע התוכנית הגדולה של שרון. השמאל הבין זאת. הערבים הבינו זאת. שרון יזכה לתמיכתם בהצבעה על התקציב. רק כמה מגלגלי עיניים מקרב חברי הכנסת ושרי הליכוד עושים עצמם עדיין כאילו אפשר להפריד בין אישור תקציב המדינה ומתן הכוח בידי שרון להניע את הבולדוזרים. נתניהו, צחי הנגבי, לימור לבנת, דני נוה ודומיהם - מתחסדים ועושים עצמם כאילו אין קשר בין ההצבעה על התקציב ותמיכה בהינתקות.
ראויים הדברים להיאמר בפשטות - כל מי מאנשי הליכוד שמצביע בעד התקציב הזה, כשביילין והערבים תומכים בו כדי להעביר את ההינתקות -תומך אף הוא בגירוש ועקירה. כל מי שיתמוך בתקציב הזה ראוי שיראה מולו 8000 זוגות עיניים, שאותם הוא מגרש מבתיהם. אבל כנראה שגם בעניין הזה יודע שרון הצדיק את נפש בהמתו. כשמגלגלים עיניים - לא רואים כלום.