בסיכומם של הדברים כותב היועץ המשפטי לממשלה :
"בקשה זו למשפט חוזר היא ניסיון מאוחר לקעקע את מהימנות עדותו של
עד המדינה יעקב שמולביץ, מתוך מהלך כפול, שזרועו האחת הטענה, כי
שיקר בבית המשפט ושקריו לא נחשפו, וזרועו האחרת הטענה, כי אילו נדחתה
עדות העד שמולביץ מכל וכל, לא היתה ההרשעה עומדת, לשיטת המבקש. זהו -
במהותו - תוקף הדברים. בחוות דעת זו ניסינו להראות, בין השאר, כי לא היא, וכי אין מתקיימת אף לא אחת מהעילות הקבועות בחוק למשפט חוזר."
אכן, על פני הדברים מתבקשת התייחסות ובחינה של הטענה כי מר שמולביץ הסתיר את עבירותיו החמורות, וכך יוחסו מהימנות ומשקל לעדותו על ידי בתי המשפט בשתי הערכאות, ונתרמה תרומה משמעותית להרשעתו של המבקש. בדיקת הדברים לעומקם, כמבואר לעיל, מציגה תמונה אחרת מן הקצה. עד מדינה - מטבע הדברים - לעולם אינו טלית שכולה תכלת. לוואי "המדינה" שנוסף לו אינו סימן להדר ממלכתי, אלא אות לעבירה שביצע או למעורבות פסולה. לשם כך נקבעו הכללים באשר לצורך בסיוע לעדותו. מטבע הדברים, גם אם ייפול בה אי דיוק - כמותה כעדות אחרת, ואין היא נפסלת. זהו תפקידו של בית המשפט לבור את התבן מן הבר, בכל עד, ודאי בעד מדינה. אך במקרה דנן, הוכח - והדבר נבחן על ידי שתי ערכאות בצורה מקיפה - כי ככלל נאמנו דבריו של עד המדינה, חרף ניסיונות להכפישו במהלך עדותו, ושלא חדלו גם מאז. דומה כי הראינו שאין בדברים הנטענים עתה, אף אם הוסיפו פרטים לתמונה שהיתה בפני בתי המשפט, כדי להשפיע על הערכת עדותו.
באי כוח המבקש הציגו כראיות לשקריו של העד שמולביץ, כביכול, גם את מכתביו לרעייתו (סעיף 138 לבקשה) שבהם הציג עצמו כחף מכל פשע. נותיר לשיקול דעתו של כבוד הנשיא, אם הדבר ראוי, ואם יש מקום לפקוד על העד, בניסיון לקעקע בעזרת זאת - לא פחות - את כל עדותו, באמצעות מכתבים אישיים לרעייתו מן הכלא, כמו גם הכחשתו בשלב הראשוני של החקירה בפני החוקרים השוויצרים.
באי כוחו של המבקש נקטו לשון "דרמטית" בבקשה. כך לדוגמה, בסעיף 44 לבקשה אמרו, כי מצפים הם "וכל שוחר משפט צדק במדינה, כי נוכח הנסיבות הדרמטיות המפורטות בבקשה, נוכח נחרצותן של הראיות החדשות, פשטותן ובהירותן..." תינתן המלצה למשפט חוזר. במקום אחר (סעיף 116 לבקשה) הם פותחים את דבריהם בלשון זו: "בפרקים הבאים נביא בפני בית המשפט הנכבד סיפור דברים מדהים, שהוא כה חמור עד שספק אם הוכח אי פעם כדוגמתו בפני בית משפט בישראל". אכן, אין חקר לתבונתם של סניגורים מוכשרים, ואין גבול לסבל שניתן לגרום לניירות המוגשים לבית המשפט ("הנייר סובל הכל"); אך דומני שבכל זאת יש הבדל בין אמירות ציבוריות, שלכמותן זכינו בשפע סביב תיק זה, גם מפי הסניגוריה, שעניינן כי "המשפטים במדינת ישראל מתחילים בתקשורת, נגמרים בתקשורת... והחלטתי שהם יזוכו בתקשורת" (דברי ב"כ המבקש, מתמליל התכנית "פוליטיקה" מיום 21.11.00), ובין מה שמוגש לבית המשפט, הטעון איפוק, פרופורציונליות והעמדת דברים על מכונם, בלא התלהמות יתר. בחוות דעת זו נעשה מאמץ להציג דברים כהוויתם, בלא כחל ושרק, ובמידתיות סבירה.
עולה מכל האמור כי אין כל חשש ממשי כי בהרשעה נגרם למבקש עיוות דין, מכל הזויות שנדונו בחוות דעת זו ואף ב"מבט על" (כלשון הנשיא הנכבד במ"ח 6148/95 עזריה נ' מדינת ישראל הנזכר ובמ"ח 7929/96 קוזלי ואח' נ' מדינת ישראל, הנזכר).
נוסיף כאן: היה מי שטען מחוץ לגדרי הבקשה, כי יש מקום להיעתר לה אולי גם בהעדר עילה משפטית, כדי שמשפט חוזר ירכוש את אמונם של חלקים בציבור המטילים ספקות בהרשעה. ואולם, המדובר בתיק שנדון והוכרע בשתי ערכאות, תוך הקדשת מלוא תשומת הלב של השופטים, בהחלטות מפורטות. ספק אם רבים התיקים, שנדונו בהעמקה כזאת. ועוד, במהלך הדרך, שעבר תיק זה מראשית חקירתו, לכל אורכה, נפגעו רבים ונגררו אם לאישומים פליליים ואם למבוכות אחרות, ואין צורך להכביר מילים; אין מקום עוד להארכה מלאכותית של הדרך, אשר הגיעה לדעתנו לסיומה. ובאשר לאמון הציבור, ראוי לצטט מדברי כבוד הנשיא בהחלטה מיום כ"ג באב תש"ס (23.8.00) בבקשה לדיון נוסף:
"33. בראשית עתירתו מציין העותר כי בחינה נוספת של הרשעתו
"תחזק עוד יותר את אמון הציבור בבית המשפט העליון". אכן, אמון הציבור בבית המשפט הוא עניין חשוב. אמון זה משמעותו, בין השאר, הכרת הציבור כי
ההכרעה השיפוטית נעשית באופן הוגן, אובייקטיבי, ניטרלי, תוך מתן יחס שווה לצדדים, וללא נטייה. לא זהותם של הטוענים אלא משקלם של הטיעונים
הוא שמכריע את הדין. אמון הציבור אין משמעותו פופולריות ונטיה אחר רוחות הנוהגות בציבור.
אמון הציבור אין משמעותו הכרעה לפי משאלי דעת קהל. אכן, אמון הציבור
משמעותו הכרה, כי השופט עושה צדק על פי דין. תפישה זו של אמון הציבור
מונחת ביסוד החלטתי זו, המעוגנת בדיני הדיון הנוסף הנוהגים בבית משפט זה מימים ימימה."
תיק פלילי ספציפי, בולט ככל שיהא, איננו עילתם של קיטובים בחברה הישראלית, שלצערנו הם רבים, ואיננו הכלי לפתרונם; גם אסור שינוצל להעמקתם. קיטובים ושסעים אלה ראויים למאמץ גדול להסדרת ולפתרונם, והכתובות לכך רבות וידועות.
בחוות דעת זו ניתנו, כמיטב יכולתנו, תשובות לשאלות שעוררה הבקשה למשפט חוזר, ואם ישתכנע בכך הנשיא הנכבד, לא ייעתר לה.
בחתימת הדברים:
אכן, אין לבוא בטרוניה אל המבקש ואל שום אדם שנדון ומרצה את עונשו, על כי הוא מנסה לחפש דרך להיחלץ. ואולם, כדי להביא לידי משפט חוזר יש צורך בהוכחת עילה מן העילות הרלבנטיות על פי דין, ואף אחת מעילות אלה לא הוכחה. בסופו של יום, חוות דעתי היא כי אין מקום להיעתר לבקשה למשפט חוזר, שכן לא הוכחה לה עילה".
עידו באום
דובר
לישכת הדובר
משרד המשפטים
19 בפברואר 2001
כ"ו בשבט, תשס"א
|