13. כאשר תקן של שופט מתפנה או מתווסף, ושר המשפטים מבקש למנות שופט על תקן זה, חובה עליו לפרסם הודעה על כך ברשומות. ראו סעיף 7 לחוק בתי המשפט.
עם פרסום ההודעה ברשומות, רשאי כל אדם שיש לו כשירות להתמנות שופט, כפי שנקבעה בחוק, להציג את מועמדותו למשרה הפנוייה.
אולם, בפועל, אדם המבקש להתמנות שופט אינו צריך להמתין עד שתתפרסם ברשומות הודעה בדבר צורך למנות שופט, אלא הוא רשאי להציג את מועמדותו, בכל עת שייראה לו, להנהלת בתי המשפט. אכן, דבר רגיל הוא שבקשות כאלה מוגשות ללא קשר לפרסום הודעה בדבר צורךלמנות שופט, והנהלת בתי המשפט מטפלת בבקשות כאלה, בלי לדחות את הטיפול עד לפרסום ההודעה.
14. לפי סעיף 2 לכללי השפיטה, הבקשה של אדם להתמנות שופט נערכת בכתב ומוגשת למנהל בתי המשפט. מנהל בתי המשפט מינה עובדים המופקדים על הטיפול בבקשות כאלה, והם מלווים את הליך המינוי עד סופו. המבקש ממלא שאלון מיוחד. לפי סעיף 1 לכללי השפיטה השאלון הוא טופס שאלות שאושר בידי נשיא בית המשפט העליון ובידי שר המשפטים. מתכונת השאלון נקבעה בפירוט רב לפני שנים, בהתייעצות עם מומחים חיצוניים, ואושרה כנדרש בכללי השפיטה. זהו שאלון ארוך ומפורט. הוא כולל, נוסף לסיכום תמציתי של קורות החיים, פרטים אישיים, לרבות מצב משפחתי, מקומות מגורים, מוסדות השכלה וידיעת שפות, מקומות התמחות ומקומות עבודה, פעילות מקצועית, לרבות חיבורים מקצועיים, חקירות או הרשעות בתחום הפלילי או המשמעתי, מידע רפואי, קשרים בינאישיים שיש להם שייכות למינוי המבוקש, שמות של אישים (חמישה עד עשרה) מהם ניתן לבקש המלצה, ועוד. ראו סעיף 2 לכללי השפיטה.
15. על יסוד השאלון, הנהלת בתי המשפט פונה בבקשה לקבל חוות דעת על המועמד אל אותם אישים שהמועמד ציין כי ניתן לפנות אליהם לצורך המלצה, והיא רשאית, על פי הסכמת המועמד, לפנות אל אנשים נוספים לפי שיקול דעתה. לצורך זה הוכן בהנהלת בתי המשפט טופס מיוחד. זהו טופס מפורט, שהוכן אף הוא לפני שנים, בסיוע מומחים לדבר. הטופס כולל שמונה תחומי הערכה, שצוינו בסעיף 11א לכללי השפיטה כתכונות עיקריות, הנבדקות לגבי מועמד לכהונת שופט: ידע ומיומנות בתחום המשפט, כושר הבעה (בכתב ובעל-פה), יעילות וכושר ביצוע, כושר החלטה והכרעה, מזג שיפוטי, אינטגריטי (הגינות, מוסר וכו'), תבונה וחכמה, תדמית המועמד בעיני אחרים. הממליץ מתבקש לתת תיאור מילולי (על פי מאבחנים שהטופס מציין) בכל אחד מתחומים אלה, ולהוסיף גם הערכה של רמת המועמד על פני סולם של מספרים. בסיכום הוא מתבקש להעריך גם באופן כללי את מידת ההתאמה של המועמד לכהונת שופט.
בדרך כלל הנהלת בתי המשפט נענית ומקבלת חוות דעת בהתאם למתבקש בטופס. לעתים חוות דעת ניתנת, לא על גבי הטופס, אלא במכתב המעריך באופן כללי את הכשירות וההתאמה של המועמד לכהונת שופט. כשלא מתקבלת תשובה, נוהגת הנהלת בתי המשפט לפנות פעם נוספת אל הממליץ. אף-על-פי כן, לעתים הממליץ נמנע מלתת חוות דעת. בדרך כלל מתקבלות חמש או שש חוות דעת לגבי כל מועמד.
16. הנהלת בתי המשפט מעבדת את השאלון שהמועמד מילא ואת חוות הדעת שנתקבלו מן הממליצים, ומציגה את המידע על גבי טופס מיוחד של ריכוז מידע, לשימושה של הוועדה לבחירת שופטים. טופס זה משמש, בשלב הראשון, את ועדת-המשנה של הוועדה לבחירת שופטים שמונתה לצורך ראיון המועמדים.
17. הוועדה לבחירת שופטים נדרשת, על ידי כללי השפיטה, לבחור מבין חבריה ועדת-משנה, אחת או יותר, לצורך ראיון המועמדים. ועדת-משנה אמורה לכלול שלושה חברים או יותר, ובהם לפחות שופט אחד (שישמש יושב ראש הוועדה), אחד מחברי הכנסת ואחד מנציגי לשכת עורכי הדין. ראו סעיף 4 לכללי השפיטה.
בפועל נהוג שהוועדה לבחירת שופטים ממנה שתי ועדות-משנה, ובכל אחת מהן שלושה חברים, בהתאם להרכב הנדרש לפי כללי השפיטה: אחד השופטים של בית המשפט העליון כיושב ראש הוועדה, אחד מחברי הכנסת ואחד מנציגי לשכת עורכי הדין. עם זאת, כל חבר אחר של הוועדה לבחירת שופטים רשאי להשתתף בישיבות של ועדת-המשנה, כפי שאכן קורה לעתים.
18. המועמדים (שנתקיימו בהם תנאי הכשירות שנקבעו בחוק) מתבקשים על ידי הנהלת בתי המשפט להופיע לראיון בפני ועדת-המשנה. חברי הוועדה מוזמנים מבעוד זמן לעיין בטפסים שנערכו על ידי הנהלת בתי המשפט, בהם רוכז המידע לגבי המועמד, והם יכולים לעיין גם בתיק המועמד.
הראיון הנערך למועמד על ידי ועדת-המשנה נמשך בדרך כלל כעשרים דקות. אין מתכונת אחידה לראיון, ולעתים מסתמן הבדל במהות הראיון בין ועדות-המשנה. יש שהראיון כולל בחינה פרטנית של ידע משפטי, ויש שאין הוא כולל בחינה כזאת, אלא הוא מתרכז בשאלות בעלות אופי כללי, מתחום המשפט ומתחומים אחרים.
בסיום הראיון מגבשים חברי הוועדה את דעתם לגבי הכישורים וההתאמה של המועמד, על יסוד חוות הדעת ומידע נוסף, שהוכן על ידי הנהלת בתי המשפט, ועל יסוד הראיון שנערך. יושב הראש של הוועדה רושם, באותו מעמד, על גבי טופס מיוחד את חוות הדעת של הוועדה (ומציין אם קיימת דעת מיעוט) לגבי הכישורים וההתאמה של המועמד לכהונת שופט, ובדרך כלל גם מוסיף ציון, שיש בו כדי לומר אם ראוי להביא את שם המועמד לדיון במליאת הוועדה לבחירת שופטים. ראו סעיפים 5 ו7- לכללי השפיטה.
לפי סעיף 8 לכללי השפיטה, על מנהל בתי המשפט להמציא לוועדה לבחירת שופטים את רשימת המועמדים, הכוללת פרטים אישיים של כל מועמד, וכן את חוות הדעת של ועדת-המשנה.
בפועל, חוות הדעת של ועדת-המשנה מועברות, באמצעות מרכזת הוועדה, אל נשיא בית המשפט העליון ואל שר המשפטים.
19. יש מקרים בהם החומר שבפני ועדת-המשנה אינו מספיק, מבחינת הוועדה, לגיבוש דעה בדבר התאמת המועמד לכהונת שופט. במקרים אלה פתוחות בפני הוועדה דרכים אחדות לפי נסיבות המקרה. לעתים היא מבקשת מן המועמד שיעלה בפני הנהלת בתי המשפט שמות של בני אדם נוספים (שופטים או אחרים) שיכולים לחוות דעה על כישוריו, וקובעת כי לאחר קבלת חוות הדעת הנוספות תשוב הוועדה ותדון במועמדותו, לאחר ראיון נוסף בפני הוועדה או ללא ראיון כזה, לפי הנסיבות. לעתים מחליטה הוועדה כי המועמד עדיין לא רכש נסיון מקצועי מספיק, או שמטעם אחר עדיין אין הוא בשל או מתאים לכהונת שופט. במקרה כזה הוועדה עשויה להציע כי המועמד ישוב ויעלה את מועמדותו לאחר פרק זמן מסויים, כגון שנתיים או יותר. לעתים הוועדה רואה צורך במעקב קרוב יותר וממושך יותר אחר המועמד, לשם גיבוש דעה מבוססת יותר בדבר התאמתו לכהונת שופט. במקרים כאלה הוועדה עשויה להציע למועמד כי ישתתף בקורס מועמדים לשפיטה הנערך על ידי המכון להשתלמות שופטים. בדרך כלל המועמדים נענים להצעה כזאת. הוועדה מחליטה כי בסיום הקורס, לאחר שהמדריכים בקורס גיבשו דעתם בדבר התאמת המועמד לכהונת שופט, עניינו של המועמד יובא שוב לדיון בפני הוועדה או, לפי שיקול דעת הוועדה, יובא במישרין לדיון בפני מליאת הוועדה לבחירת שופטים.
20. מזה שנה לערך מקובל שההחלטה של ועדת-המשנה לגבי כל מועמד שהופיע לראיון בפני הוועדה נשלחת בכתב, זמן קצר לאחר הראיון, אל המועמד.
הודעות כאלה נשלחו באחרונה גם למספר רב של מועמדים שהופיעו בפני ועדות-משנה במשך השנים האחרונות, ומהם שאף השתתפו בקורס מועמדים לשפיטה שנערך על ידי המכון להשתלמות שופטים, אך לא הודע להם בזמנו על החלטת הוועדה בעניינם.
21. הקורס שהמכון להשתלמות שופטים עורך עבור מועמדים לשפיטה משמש לא פעם מכשיר רב-ערך לגיבוש דעה בדבר התאמתו של מועמד לכהונת שופט. המכון להשתלמות שופטים, הפועל כיחידת סמך במשרד המשפטים, מנוהל כיחידה בעלת עצמאות מקצועית על ידי מועצה והנהלה המורכבות משופטים, ובראשם שופט של בית המשפט העליון. המכון החל לערוך קורסים כאלה לפני חמש עשרה שנים לערך. הקורס מיועד לעורכי דין הרואים עצמם מועמדים לכהונת שופט, בראש ובראשונה עורכי דין המתבקשים על ידי ועדת-המשנה להשתתף בקורס. הוא נערך פעם או פעמיים בשנה. מספר המשתתפים מוגבל: עד 24 משתתפים. הוא מתקיים בתנאי פנימיה, בדרך כלל בבית הארחה של נוה-אילן ליד ירושלים, במשך חמישה ימים.
תכנית הקורס מיועדת בעיקר לבחון את התאמתו של המשתתף בקורס לכהונת שופט. היא כוללת קבוצות דיון, תרגיל של כתיבת פסק דין, השתתפות במשפט מבויים, ועוד. בקורס משתתפים שניים או שלושה שופטים בכירים ומנוסים, במעמד של מדריכים, שתפקידם לגבש דעה לגבי התאמתו של כל משתתף לכהונת שופט. בסיום הקורס מבטא כל מדריך את דעתו על המועמד על גבי טופס הערכה, שהוכן לפני שנים בסיוע מומחה חיצוני, ושונה לאחר זמן לאור הנסיון. הטופס מתייחס באופן מפורט, לפי פרמטרים שנקבעו בו, לשלושה תחומים המאפיינים את תפקיד השופט: ידע ומיומנות במשפט; כושר החלטה והכרעה; מזג וסגנון התנהגות. בכל אחד מתחומים אלה מתבקש המדריך לתת הערכה מילולית וציון מסכם. נוסף לכך מתבקש המדריך לתת הערכה מילולית מסכמת וציון מסכם לגבי מידת ההתאמה של המשתתף לכהונת שופט. בעקבות ההערכה על ידי כל אחד מן המדריכים, ועל יסוד דיון מסכם בין המדריכים, נרשמת הערכה סופית, תמציתית ביותר, לגבי המועמד. ההערכה הסופית (להבדיל מן ההערכה המפורטת) מועברת אל הנהלת בתי המשפט. הנהלת בתי המשפט מוסרת הערכה זאת לוועדת-המשנה, לקראת הראיון עם המועמד, או למליאת הוועדה לבחירת שופטים לקראת הדיון במועמדות, לפי העניין.
בדרך כלל, משך הקורס ומספר המשתתפים בקורס אינם מאפשרים למדריכים לגבש דעה לגבי כל המשתתפים. המדריכים נוהגים לציין לגבי כל משתתף אם החשיפה שלו היתה מלאה או חלקית. בפועל, המדריכים מצליחים לגבש דעה בערך לגבי שני שלישים מן המשתתפים בקורס, ואף לגבי אלה לעתים הדעה אינה חד-משמעית או אינה אחידה.
22. עד כאן תיאור ההליך, כפי שהוא נוהג לגבי משפטן שאינו שופט, המבקש להתמנות שופט. מכאן תיאור ההליך כפי שהוא נוהג לגבי שופט המבקש להתמנות שופט של ערכאה גבוהה יותר, כגון, שופט של בית משפט שלום המבקש להתמנות שופט של בית משפט מחוזי.
שופט, שקודם מינויו לכהונת שופט כבר עבר את ההליך הנוהג לגבי מינוי כזה, אינו נדרש למלא שאלון, ואין זה מקובל לבקש המלצות בכתב, לצורך מינויו לכהונת שופט של ערכאה גבוהה יותר. המינויו של שופט לכהונת שופט של ערכאה גבוהה יותר הוא בפועל קידום בתפקיד של אדם המוכר למערכת, ולפיכך נדרש הליך שונה לצורך מינוי כזה.
ברוב המקרים, היוזמה לקידום שופט לערכאה גבוהה יותר באה מצד הנשיא של הערכאה בה השופט משרת, או מצד מנהל בתי המשפט, או מצד נשיא בית המשפט העליון הנוהג לדון עם הנשיאים של בתי המשפט ועם אחרים בהצעות לקידום שופטים.
לעתים היוזמה באה מצד השופט עצמו. שופט הרואה עצמו ראוי לקידום, והוא מבקש שמועמדותו למינוי כשופט של ערכאה גבוהה יותר תובא לדיון בפני הוועדה לבחירת שופטים, מוצא דרך להודיע על כך, בכתב או בעל-פה, לנשיא בית המשפט העליון, או לשר המשפטים, או לחבר אחר של הוועדה, או למנהל בתי המשפט. במקרה כזה מקובל כי נשיא בית המשפט העליון יקבל את השופט לשיחה. בשיחה זאת עשוי הנשיא להודיע לשופט, על יסוד היכרות אישית, החומר שבתיק השופט ובירור שנערך לפי הצורך, אם לדעתו השופט ראוי לקידום ומה הסיכוי לקידום. לעתים השופט מתקבל לשיחה גם אצל שר המשפטים. ויש גם שנשיא בית המשפט העליון או שר המשפטים יוזמים, ללא פניה מצד השופט, הליך לקידומו של שופט.
23. כאשר שופט מחליט להציג באופן רשמי את מועמדותו לכהונת שופט של ערכאה גבוהה יותר, בדרך כלל לאחר בירור ראשוני של סיכויי המינוי, הוא מתבקש להגיש בקשה בכתב למנהל בתי המשפט. משהוגשה הבקשה, נדרש השופט להמציא למנהל בתי המשפט כעשרה פסקי דין שנתן בתקופת השנתיים שקדמו לבקשתו. ראו סעיף 3 לכללי השפיטה. מקובל שמנהל בתי המשפט בוחר גם הוא, באורח אקראי, עשרה פסקי דין שאותו שופט נתן באותה תקופה. פסקי הדין מועברים לעיונם של חברי הוועדה לבחירת שופטים שהם שופטים וכן לכל חבר אחר של הוועדה שביקש זאת.
לפי כללי השפיטה אפשר שהשופט יוזמן להופיע לצורך ראיון בפני ועדת-המשנה של הוועדה לבחירת שופטים. ראו סעיף 6 לכללי השפיטה. אך, בפועל, אין זה מקובל.
עם זאת, אין די בבקשה של השופט כדי להביא את מועמדותו לדיון בוועדה לבחירת שופטים, אלא נדרשת, לצורך זה, הצעה רשמית, כפי שנקבע בסעיף 7 לחוק בתי המשפט.
24. לפי סעיף 7 לחוק בתי המשפט, רק אלה רשאים להציע מועמדים בפני הוועדה לבחירת שופטים: שר המשפטים; נשיא בית המשפט העליון; שלושה חברי הוועדה כאחד. ראו לעיל פיסקה 11.
בדרך כלל, המועמדים לדיון בפני הוועדה לבחירת שופטים מוצעים על ידי נשיא בית המשפט העליון, או על ידי שר המשפטים או בהסכמה על ידי הנשיא ושר המשפטים גם יחד. לעתים מוצעים מועמדים על ידי חברי הוועדה, בהתאם להוראת החוק הקובעת כי שלושה מחברי הוועדה ביחד רשאים להציע מועמדים. כאשר קיימים מועמדים רבים למשרה אחת, אפשר שתוגש לוועדה לבחירת שופטים הצעה לדון במועמדות של חלק מן המועמדים בלבד, בהתאם להערכת הכישורים והסיכוי של כל מועמד.
ההצעות עם שמות המועמדים מועברות אל מנהל בתי המשפט. המנהל מודיע את השמות לחברי הוועדה לבחירת שופטים. כמו כן, לפי סעיף 11ב לכללי השפיטה, חובה היא לפרסם ברשומות את שמו של כל מועמד שיבוא לדיון בפני הוועדה לבחירת שופטים, לפחות 21 יום לפני המועד הקבוע לדיון במועמדותו. במשך התקופה שמיום הפרסום ועד יום הדיון רשאי כל אדם לפנות אל הוועדה לבחירת שופטים בבקשה מנומקת שלא לבחור במועמד לכהונת שופט, ובקשה זאת מובאת בפני הוועדה, לקראת הדיון או במהלך הדיון.
25. בישיבה של הוועדה לבחירת שופטים, שנועדה לדיון במועמדים שהוצעו, מונחות בפני חברי הוועדה חוות הדעת שהוגשו על כל מועמד. נוסף לכך, לפי כללי השפיטה, על יושב ראש ועדת-המשנה להשמיע את חוות הדעת של ועדת-המשנה, ועל יושב ראש הוועדה לבחירת שופטים, הוא שר המשפטים, למסור את חוות הדעת שלוקטו על ידו, ובהן דעתם של נשיא בית המשפט המחוזי ונשיא בית משפט השלום במחוז מגוריו של המועמד, וכן דעתם של שופטים אחרים, של הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין במחוז האמור, וכן של כל גורם אחר שמנהל בתי המשפט ראה לנכון לבקש את חוות דעתו או שהמועמד ציין אותו בבקשתו. כמו כן, אם היה המועמד עובד המדינה או עובד של השירות הציבורי, מנהל בתי המשפט אמור לבקש גם את חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה או המנהל הכללי של משרד המשפטים. ראו סעיף 9 לכללי השפיטה. בפועל מקובל שסקירה על חוות הדעת שנתקבלו לגבי כל מועמד, ומידע נוסף, נמסרים לוועדה על ידי נשיא בית המשפט העליון.
כללי השפיטה דורשים גם שמנהל בתי המשפט יקדים לדיון בוועדה לבחירת שופטים בירור מעודכן עם המשטרה ועם שירות הבטחון הכללי, בשאלה אם נתקיימו הליכים משפטיים נגד המועמד, וכן בירור עם לשכת עורכי הדין בשאלה אם נתקיימו הליכים משמעתיים נגד המועמד. ראו סעיף 11 לכללי השפיטה.
הוועדה לבחירת שופטים רשאית לבקש שהמועמד יופיע בפניה. ראו סעיף 10 לכללי השפיטה. אך הדבר נדיר.
הוועדה לבחירת שופטים שוקלת את הכישורים וההתאמה של כל מועמד. סעיף 11א לכללי השפיטה מציג את התכונות העיקריות, תשע במספר, הנבדקות ונשקלות לגבי כל מועמד. ההחלטה של הוועדה מתקבלת בהצבעה על דעת רוב החברים שהשתתפו בהצבעה. ראו סעיף 7 לחוק בתי המשפט. מנהל בתי המשפט, המשתתף בישיבה, אחראי לפרוטוקול הדיון בוועדה. ראו סעיף 12 לכללי השפיטה. הדיונים של הוועדה ושל ועדות-המשנה, לרבות תוכן השאלונים שהובאו בפני חברי הוועדה, הינם סודיים. ראו סעיף 15 לכללי השפיטה. ראו גם בג"ץ 5771/93, 5807 ציטרין נ' שר המשפטים, פ"ד מח(1) 661.
מיד לאחר קבלת ההחלטה בוועדה, מפרסמת הוועדה הודעה לציבור על החלטתה. ראו סעיף 13 לכללי השפיטה.
26. לאחר שהוועדה לבחירת שופטים החליטה על מינוי מועמד לכהונת שופט, נדרש המועמד לעמוד בבדיקת כושר רפואי, בהתאם לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959. ראו סעיף 14 לכללי השפיטה.
המינוי לכהונת שופט נעשה זמן מה לאחר מכן בידי נשיא המדינה, על פי סעיף 4 לחוק-יסוד: השפיטה, בטקס מיוחד. בטקס זה מצהיר השופט הצהרת אמונים, כפי שנקבע בסעיף 6 לחוק-היסוד. השופט מתחיל את כהונתו, לפי סעיף 7 לחוק-היסוד, מעת שהצהיר את הצהרת האמונים.
על הדין והנוהג לגבי מינוי שופטים בישראל ראו עוד, באופן כללי, Sh. Shetreet, Justice in Israel: A Study of the Israeli Judiciary (1994), Chap. 17 (Selection and Appointment of Judges), pp. 257 et seq.