"מדד הדמוקרטיה 2006" של המכון הישראלי לדמוקרטיה, משרטט את הפער בין העניין הרב של הציבור בפוליטיקה, לבין האמון אותו הוא רוחש לפוליטיקאים בכלל ולמפלגות בפרט. רק 22% מהציבור רוחשים אמון למפלגות. המדד מצביע על שורה של מגמות מדאיגות, כגון: ירידה בהשתתפות הפוליטית, עלייה בשחיתות וחוסר אמון בפוליטיקאים.
עורכי המדד מציינים, כי 62% מהציבור סבורים כי בישראל יש שחיתות רבה, וכמחצית הנשאלים חושבים שכדי להגיע לצמרת הפוליטית בישראל, מועמד חייב להיות מושחת. רק 10% חושבים שהמנהלים את המדינה - דואגים לטובת הכלל.
ישראל הופכת למושחתת יותר
עורכי המדד מדגישים, כי במדד הדמוקרטיה ממוקמת ישראל במקום ה-20 מבין 36 המדינות שבמחקר, כאשר במקום הראשון, השחיתות הפוליטית מעטה. פינלנד וניו-זילנד חולקות את המקום הראשון עם שחיתות פוליטית מעטה, בעוד שארגנטינה והודו נמצאות בתחתית הסולם עם שחיתות פוליטית רבה. ישראל ממוקמת בין אסטוניה לטיוואן.
לדברי אנשי המכון, הנקודה המעניינת היא שישראל הידרדרה מאז 2003 מהמקום ה- 14 למקום ה- 17 ב- 2004, ולמקום ה- 20 בשלהי 2005. לשם השוואה: גרמניה, שרק לפני שלוש שנים חלקה עם ישראל את אותו המקום (14), נמצאת היום במקום ה- 12 ברשימת 36 הדמוקרטיות שנכללו במבחן. הם מדגישים, כי מדובר במגמת הרעה המעוררת דאגה רבה.
אנשי המכון הישראלי לדמוקרטיה ואנשי מרכז גוטמן מציינים, כי על-רקע נתוני ההשתתפות במערכת הבחירות האחרונה, המדד מחזק את הנתון כי האזרח הישראלי אדיש לפוליטיקה המפלגתית. המאבקים הישנים בין המפלגות אינם נתפסים עוד כרלוונטיים בעיניו, ומעטים שומרים על תחושת הזדהות עזה עם מפלגה זו או אחרת. הם מדגישים, כי אומנם הישראלים מתעניינים מאוד בפוליטיקה, מדברים על פוליטיקה ומגלים בה התמצאות רבה אף יותר מבעבר, אך רמת הפעילות הפוליטית שלהם נמוכה והם לא מתרגמים את התעניינותם הפוליטית לפעילות של ממש.
לדבריהם, מקורות המשבר שונים מתחושת היכולת להשפיע על מדיניות הממשלה נמוכה; השחיתות הפוליטית מדאיגה; שביעות הרצון משלטון החוק והמנהיגים הולכת וקטנה. הם מסבירים, כי כל אלה הביאו, ככל הנראה, לירידה בשיעור ההצבעה בבחירות 2006. הם מדגישים, כי ההשלכות של מגמות אלו על לגיטימיות השלטון ועל המשטר הדמוקרטי צריכות לעורר אי נחת אצל העוסקים בפוליטיקה, ולא רק אצלם.
