מנהיג החיזבאללה, חסן נסראללה, הוא דוגמא קלאסית למנהיג מקומי שתדמיתו טופחה בידי ישראל. הלהיטות לצטט, לחולל ספינים ולהאדיר את המשתמע מאומנותו הרטורית של נסראללה, אך הוסיפה וממשיכה להעניק הד תקשורתי למסרי התעמולה המלוטשים של המנהיג השיעי במכלול הבינ"ל.
בהבל פה, מצליח נסראללה, שוב ושוב לשטות בישראל ובממשל הלבנוני כאחד, ולהעלות בתוך כך את רף המתח בגבולנו הצפוני, באופן המציג אותו כדמות מפתח בזירה הלבנונית וכמושא ההערצה בעולם הערבי והאיסלאמי.
הופעתו המאיימת האחרונה, באסיפת בחירות בעיירה בינת ג'בל, שתוזמנה גם לציון 5 שנים ליציאת צה"ל מלבנון, סביר שהייתה נדחקת לשולי החדשות, אלמלא הלהיטות של כלי התקשורת הישראליים, באווירת המרוץ אחר ה"רייטינג", להציבה במתכונת של BREAKING NEWS .
בחינה מדוקדקת יותר של תוכן דברי נסראללה מעלה סממנים של מצוקה גוברת אצל חיזבאללה, כפועל יוצא של התהליכים המשמעותיים האחרונים המתחוללים בלבנון ובזירת המזה"ת. נסראללה נמצא נוקט במאפיינים של משהו מעין: "תמות נפשי עם פלישתים", בידיעה כי החבל הולך ונכרך סביב צווארו. דומה כי גם הוא מבין שלא יוכל לעמוד בפרץ, לאורך זמן, נגד המגמה הצוברת תאוצה, של מימוש הריבונות הלבנונית על פני כל הטריטוריה המדינתית הרשמית.
יש לשים לב לעובדה המעניינת כי מנהיג חזבאללה "אימץ" בדבריו, כמעט כציטוט מדוייק, קביעות שנזכרו בתקשורת הישראלית, בשם גורמי ביטחון ישראליים, לפיהן - בידי הארגון 12 אלף רקטות המכוונות לעבר מתקנים מרכזיים בצפון ישראל, וכי בפועל "כל צפון פלשתין הכבושה, ההתנחלויות שבה, שדות תעופה, המפעלים והשדות נמצאים בטווח הפגיעה של בנינו" .
דומה כי נסראללה רווה נחת מדימוי העוצמה שהצד הישראלי מייחס לו זה מכבר, כך יכול היה בנקל לספק ניואנסים של "אימות" שייפול על אוזניים קשובות בצידנו, ויעבה את מימד האמינות של איומיו הכוחניים.
בצר לו, נסראללה "יורה לכל הכיוונים", אולם נראה כי אלו הן רק מילים, שספק אם מאחוריהן מסתתרת יכולת של ממש, או היתכנות לנקיטה במהלך כוחני בזירה הפנים לבנונית. מחד-גיסא, הוא מאיים לקטוע כל יד שתנסה להחרים את נשקו של חיזבאללה. ומאידך-גיסא, הוא מציין כי "אם מישהו חושב על פירוק ההתנגדות, אנו נילחם ברעיון הזה עד למות הקדושים". במילים אחרות, נשקו האסטרטגי של החיזבאללה במאבק הפנים-לבנוני אינו אלא שימוש במתאבדים!
הדימוי שהוא מנסה לנכס לעצמו כ"מגן הריבונות הלבנונית" הולך ונשחק על-רקע הגושפנקא הבינ"ל החוזרת ומאשרת כי ישראל מילאה בקפידה אחר הוראות החלטת מועצת הביטחון 425, ונסוגה מכל פיסת טריטוריה לבנונית, והן נוכח הסימנים המבשרים ניצנים של דמוקרטיזציה של סדרי השלטון בלבנון.
כותרות ראשיות המחדדות ולו במשתמע, מסר של איום מחודש על צפון ישראל כדבר הנובע מהתלהמותו האחרונה של נסראללה, אך משרתות את מטרותיו של החיזבאללה, ומחזקות את בסיס הכוח שלו בלבנון, לנוכח הבחירות לפרלמנט בבירות.
דווקא בהינתן חולשתו של החיזבאללה, והתחזקות הלחץ הבינ"ל על נסראללה, מוטב להתייחס לאיומי הארגון השיעי בפרופורציות הראויות ובמידתיות שקולה.
העובדה המדברת בעד עצמה היא כי מאז יציאת צה"ל מדרום לבנון, נשמרה יציבות יחסית באזור, וחרף מופעים עתירי רהב של נסראללה, שזכו אצלנו לכותרות מופרזות, נמנע הארגון מהסלמת המצב. דומה כי הארגון מבין עתה כי לא תיוותר בידיו ברירה אלא להיערך להשתלבות במציאות הפוליטית הלבנונית.
