למרות הרצון של מנהיגי גוש קטיף, להראות אחידות דעות מחשבה ונחישות בכל הנוגע להינתקות - נראים הסדקים הראשונים למרחוק.
ברור שלא כל מתיישבי הגוש תמימי דעת עם ההנהגה על דרך הטיפול בהחלטת הממשלה. יש חלקים שמבינים שנחישותו של שרון, לאחר האישור של הממשלה והכנסת, היא ביצוע ההינתקות החד צדדית כלשונה. אי לכך, מכינים לעצמם חלק מהמתיישבים כלשונם "תעודת ביטוח" - במקרה ש... או היה ונצטרך בעל כורחינו לעזוב את המקום ונהיה מוכנים לשמוע על אלטרנטיבות מעשיות.
הממשלה מצידה טוענת בלהט על-ידי נציגיה כמו שר הבינוי והשיכון, מר הרצוג ושרת המשפטים גברת ציפי לבני לרבות מנהלת הפינוי, שיש מספיק מקומות דיור זמניים, באזור למעוניינים וכל הקודם זוכה.
מבלי להכנס לוויכוח האידיאולוגי פוליטי, על שאלת ההיגיון והכדאיות של הינתקות חד צדדית - בלי הסכם, בלי לקבל תמורה הולמת כמו הסכם שלום או זמני, פירוק תשתיות הטרור ומלחמה בהם, או אימוץ המדיניות של ביבי נתניהו בהיותו ראש ממשלה - בנוסח "יתנו - יקבלו" - הרי מעשית עם קבלת החלטה, בדרך דמוקרטית ע"י מוסדות נבחרים כנסת וממשלה - הסוגיה לדיון נשארת למעשה, הביצוע, העיתוי והדרך.
ברור, שההחלטה על ניתוק ומהלך חד צדדי, אינו גחמה רגעית של ראש הממשלה וגם הטיעון, המושמע לא אחת, כי ההצעה באה לחפות או להסיח את דעת הקהל, מהחקירות של משפחת שרון - היא טענה חסרת בסיס והגיון והיא אומצה על-ידי ציבור מיואש מתוסכל שמנסה להיאחז בקש כדי להינצל מהמים הסוערים.
הראייה - החקירות כמעט הסתיימו, רוב התיקים נסגרו, שרון יכול לחזור בו, וניתן למצוא לכך עשרות נימוקים טובים, כמו אי אפשר להאמין לאבו מאזן, הוא לא עושה כלום למיגור תשתיות הטרור, לא אוסף נשק וגם הולך לשחרר את רוצחי השר גנדי. העובדה ששרון לא עושה זאת - מצביעה על סיבות אחרות לגמרי להחלטה כמו השכנוע שאין בשלב זה עם מי לנהל מו"מ רציני על הסכם קבע או זמני - השהות בגוש קטיף, הוא נטל ביטחוני כבד, הן בהוצאות כספיות על משרד הביטחון, וצה"ל והן בסיכון גבוה של חיי אדם, חיילים ואזרחי הגוש. שהרי כל זמן, שיש ישובים יהודיים באזור עזה, חובה על מדינת ישראל להגן עליהם, לאבטח אותם ולהבטיח את ביטחונם וחייהם המסודרים היום יומיים.
זהו נטל - שהמדינה לא יכולה לעמוד בו לאורך זמן, כאשר לא נראה באופק שום הסדר מדיני רציני וכאשר ישובי הגוש - אין להם כל אפקט ביטחוני למדינת ישראל - אלא להיפך. אם נוסיף לכך, את ההתחייבות והמחויבות של שרון לנשיא בוש, עוד מהקדנציה הקודמת של הנשיא ובוודאי בקדנציה הזאת - והלחץ שממשל בוש בראשות קונדוליסה רייס מפעיל על שרון וממשלתו - נבין יותר טוב את חישוביו ומהלכיו של שרון.
אסור גם לשכוח ברקע את האיום האטומי האירני ואת ההבטחה של ארה"ב לגבות את ישראל, לשמור על ביטחונה מול האיום ההולך ונבנה באזור, לרבות ערבויות ביטחוניות וכספיות. שרון לא יכול להרשות לעצמו בנתונים מדיניים ואסטרטגיים של המדינה לאכזב את ארה"ב או להפר את הבטחתו.
מצד שני - יש הגיון וטעם רב בטענות של תומכי הקמת "גדר הביטחון" בהקדם או יותר מדוייק לסיום בנייתה, כולל גושי ההתיישבות הגדולים בתוכה, כמו האלוף עוזי דיין וראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, הטוען שיש לבנות הגדר ולסיימה גם אם יהיה צורך להתנגש ולהרגיז את ארה"ב ואירופה.
באשר למתיישבי הגוש - הרי נראה לי, שהתנגדותם לכל הסדר מוצע, נובעת מניסיון לנהל מלחמת התשה וקרב מאסף נגד הממשלה - כדי לשבש את לוח הזמנים לנסיגה - ואולי לחכות לנס שישהה או יבטל את ההחלטה.
"נס" כזה, יכול לבוא רק מכיוון אחד והוא הפלשתינים, חמס או ג'יהאד שיטרפדו את המהלך של שרון, כפי שמצביעה ההסטוריה מאז ההצעה הנדיבה של "תוכנית החלוקה" ומאז מלחמת העצמאות, עבור כל המלחמות מאז והניסיונות להגיע להסדר מכובד - שהוחמץ תמיד על-ידי הפלשתינים.
במידה ולא יקרה "נס" חיצוני או פנימי יצטרכו המתיישבים להחליט להתנגד בכוח או התנגדות פסיבית או לפדות את "תעודת הביטוח" ולהתיישב באתרים חילופיים כמוצע.
אין כל היגיון כלכלי או ביטחוני ואפילו לא חברתי - שכל הגוש יעבור כמקשה אחת לאתר אחר כמו ניצנים. אם הדבר אפשרי, ויש הסכמה, מה טוב אם לא - יש היגיון שישובים שלמים כיחידה בודדת יעברו יחד לאתר אחר - אין כל היגיון ואין גם כל קשר כלכלי חברתי או עסקי - בין הישובים בחבל עזה - שמחייבים אותם, וקושר אותם לעבור כגוף אחד.
להיפך, יש היגיון רב, בפיזורם לפיתוח הנגב או עיבוי ישובים קיימים באזור - ונראה לי שמועד ההכרעה קרב ובא.
