יש קונצנזוס בישראל שהסכם הגרעין אינו טוב לישראל ולעולם כולו ושהוא מהווה ניצחון לאירן. אבל, ספק אם המדיניות בה נוקט ראש ממשלת ישראל,
בנימין נתניהו, של יציאה באופן פומבי ונחרץ למאבק נגד הנשיא אובמה, הוא צעד המשרת את האינטרסים של מדינת ישראל.
נתניהו מנסה לקומם את הקהילה היהודית אמריקנית נגד אובמה. זהו צעד חמור ביותר. הוא הצליח לפלג את יהדות ארה"ב מצד אחד וליצור מצב בו הם יואשמו בנאמנות כפולה, מצד שני. ומה שגרוע לא פחות, הוא חותר תחת מעמדו של אובמה בתוך המפלגה הדמוקרטית.
למדיניות זו תהיינה השלכות חמורות על יחסי יהדות ארה"ב וישראל ויחסי ארה"ב וישראל. מדיניות זו מאלצת את יהודי ארה"ב לבחור בין תמיכה באובמה ובמפלגה הדמוקרטית לבין תמיכה בישראל, בשעה שרוב היהודים הם רפורמים או קונסרבטיבים, שהזרמים הדתיים להם הם שייכים אינם מוכרים על-ידי הממסד האותודוכסי השולט בארץ.
וחשוב לא פחות, יש התנגדות רבה בקרב יהדות ארה"ב הליברלית למדיניות הימין בנושא הפלשתיני. למדיניותו של ראש הממשלה תהיינה השלכות חמורות על יחסי ישראל-ארה"ב בהתחשב בעובדה שרק בנובמבר 2016 תתקיימנה בחירות בארה"ב להחלפת הנשיא. כיצד יגיב אובמה להתערבות הגסה של נתניהו בניסיונו הבוטה להביא על אובמה דחייה של הקונגרס של ההסכם עם אירן. טוב היה עושה נתניהו לו היה מנמיך את הטון וחדל לנהל את ענייניה של ישראל באופן פומבי. מוטב היה לנתניהו לנהל שיחות עם אובמה כדי להבטיח עזרת ארה"ב נגד אירן ההולכת ומתחזקת במזרח התיכון.
הכספים שישתחררו בשל ההסכם והעסקות שהאירופים, הסינים והרוסים ממהרים לעשות עם אירן, ילכו להגברת הטרור נגד ישראל ומדינות ערב המתונות. נתניהו חייב להבטיח התערבות ארה"ב נגד התעצמותה של אירן ומתן האמצעים הצבאיים הדרושים כדי לעמוד נגד אירן ובעלות בריתה.