מִקֵּץ הַדְּבָרִים לֹא טוֹב לָאָדָם לִבְטוֹחַ
בּאָדָם וּבְחֵילוֹ וְאֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁכּוֹחַ
לֹא בְּחַיִל וְלֹא בְּכֹחַ נֶאָמְרוּ דִּבַרֵי חָכְמָה
גָּם לֹא בְּאָדָם שֶׁיִּשְׁכוֹן דּוּמָם בַּאֲדָמָה
וּבְלֶכְתּוֹ מַשְׁאִיר דְּמָמָה
לְסַעַד מִבֶּן בְּרִית תְַּצָּפֶּה לַשַּׁוְא וּתְחַכֶּה
הַבְטָחֲתוֹ כְּהֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ בָהֵם תִּזְכֶּה
כִּי טֶבַע הָאָדָם לִשְׁכּוֹחַ רַק עַצְמוֹ יִזְכּוֹר
וּבְרִית אֲשֶׁר כָּרַת עִמְךָ יִשׁכַּח לִשְׁמוֹר
כִּי כִּפְנֵי הַכֶּלֶב פְּנֵי הַדּוֹר
דִּבְרֵי שֶׁפֶר נִשְׁמַע לָרֹב מִפִּי הַלְאֻמּים
כַּאֲשֶׁר יִשְׂרָאֵל מְשַׁלֵּם לְקִיּוּמוֹ בְּדָמִים
בְּגִנּוּיֵים יִזְכֶּה הוּא בְּהַכּוֹתוֹ מַכָּה נִצַּחַת
וּמִנִּצְחוֹן יִשְׂרָאֵל עַל צָרָיו לֹא יִרְווּ נַחַת
וְיִרְבֶּצוּ כַּכֶּלֶב עַל שַׁחַת
(משל: כלה לא אוכל שחת אבל גם לא נתן לאכול)
