מה בין שיעבוד צף להמחאת זכות?

תמצית העובדות

המשיבה 2 (להלן: "יונית") הפעילה בית אבות פרטי. משרד הבריאות נהג להפנות אל בית האבות קשישים שנזקקו לאשפוז, ובתמורה, העביר ליונית תשלום. בתחילת שנת 1998 העמיד לרשותה המערער, בנק לאומי, אשראי. החזר הסכומים שניתנו ליונית באשראי הובטח באיגרת חוב, לפיה שעבדה יונית בשעבוד צף לטובת הבנק את מכלול נכסיה וזכויותיה, לרבות נכסים וזכויות שיוקנו לה בעתיד. איגרת החוב כללה הגבלה על יכולתה של יונית לערוך עסקות ברכוש המשועבד, שלא במהלך העסקים הרגיל, ללא הסכמתו של הבנק. השעבוד וכן ההגבלה הקבועה בו נרשמו כדין אצל רשם החברות. מאוחר יותר התברר לבנק, שיונית העבירה את כל הזכויות להפעלת בית האבות אל המשיבה 3, יונית סיעוד 2000 בע"מ (להלן: "יונית 2000"). בעלי המניות ביונית 2000 היו בתו של בעל השליטה ביונית, ואדם נוסף, שהשקיע ביונית סכומים ניכרים. במסגרת תביעה שהגיש הבנק לבית המשפט המחוזי נגד החברות נטען, כי העברת הזכויות מיונית ליונית 2000 נוגדת את תנאי איגרת החוב וכי יש לראותה כהעברה, הכפופה לזכויות הבנק מכוח השעבוד הצף על נכסי יונית. בית-המשפט המחוזי קבע, כי גם אם לכאורה נוגדת ההעברה את תנאי איגרת החוב, הרי שהשעבוד הצף לא נתגבש, ולכן אין הבנק זכאי מכוח השעבוד לכספים שחב משרד הבריאות עבור שירותי בית האבות שקיבל מיונית 2000. נקבע שבמישור הקנייני יכולה תרופתו של הבנק להימצא רק בדרך של בקשה למינוי כונס נכסים. בערעור זה הבנק טוען, כי ניתן לאכוף את השעבוד על צד שלישי שידע, בפועל או באופן קונסטרוקטיבי, על ההגבלות הקבועות במסמך המקים את השעבוד, וביצע פעולה הנוגדת הגבלות אלה.

הוחלט לקבל את ערעור הבנק בחלקו, ולהחזיר את הדיון אל בית-המשפט המחוזי

נקבע - על-פי הדין הישראלי, צד שלישי, המתקשר עם חברה, שנכסיה משועבדים בשעבוד צף, הכולל הגבלה, שנרשמה כדין, מוחזק כמי שידע על ההגבלה, והזכויות שרכש או קיבל מן החברה, כפופות לשעבוד ואינן גוברות עליו. בית המשפט מציין, כי לא יהא זה נכון לצמצם את העדיפות, המוקנית לשעבוד צף הכולל תניה מגבילה שנרשמה, רק למקרים של תחרות בין שעבודים, אלא ראוי שהעדיפות תחול גם על-פני העברת נכסים על דרך של המחאת זכות, שנעשתה בניגוד להגבלה לאחר הרישום. נקבע - במקרה דנן, איגרת החוב וכן התניה המגבילה נרשמו כדין אצל רשם החברות. די בכך על-מנת לקבוע כי זכותה של יונית 2000 בנכסים שהעבירה אליה יונית, כפופה לשעבוד הצף הרשום לטובת הבנק מכוח איגרת החוב. יתרה מכך, במקרה דנן נראה שהייתה ליונית 2000 גם ידיעה של ממש, ולא ידיעה קונסטרוקטיבית בלבד, על דבר קיומה של התניה המגבילה, ועל כך שהעברת הזכויות בנכסי יונית לידיה מהווה הפרה של תניה זו. אף מטעם זה, כפופה יונית 2000 לשעבוד שנוצר באיגרת החוב ולתוצאותיה של הפרת ההגבלה הקבועה בה. נקבע - בית-משפט קמא סבר, כי אף שהעברה זו מהווה הפרה של התניה המגבילה, הרי משלא התגבש השעבוד הצף, אין להעברה זו משמעות במישור היחסים שבין הבנק ובין יונית 2000, ואין בה כדי להעניק לבנק בנכסי יונית כל זכויות, העדיפות על זכויותיה של יונית 2000. בכך שגה בית-משפט קמא. העברת כלל הנכסים והזכויות של יונית אל יונית 2000 מהווה פעולה בניגוד לתניה המגבילה שבאיגרת החוב. תניה זו נרשמה כדין, ומשכך ניתן לקבוע, ללא צורך בגיבוש השעבוד, כי זכותו של הבנק בנכסיה של יונית גוברת על זכותה של יונית 2000 בנכסים אלה, ולו מכוח הוראת סעיף 169(ב) לפקודת החברות. נקבע - דא עקא, לצורך הסעד שאליו חותר הבנק, קרי, קבלת הכספים המגיעים ממשרד הבריאות, אין די בהצהרה גרידא על דבר זכותו העדיפה של הבנק בנכסי יונית, ויש צורך בגיבושו של השעבוד הצף. העובדה שיונית הפרה את התניה המגבילה, בהעבירה את נכסיה ליונית 2000 ללא הסכמת הבנק, יכולה להוות עילה לגיבוש השעבוד, אך היא כלשעצמה אינה מגבשת אותו. צדק בית-משפט קמא, בקובעו כי אף אחת מן הדרכים עליהן עמד בית-משפט זה בעניין "הארט", לצורך גיבושו של שעבוד צף, לא התקיימה. מן הראוי להחזיר את הדיון לבית משפט קמא, על-מנת שישמע טענות ויחליט בשאלות, הנוגעות לגיבושו של השעבוד הצף בנסיבותיו המיוחדות של המקרה שבפנינו (ובין היתר ידון בשאלה: האם העובדה, שיונית העבירה באופן גורף את כלל נכסיה ואת פעילותה העסקית ליונית 2000, ולמעשה חדלה בעצמה מכל פעילות לאחר אותה העברה, מצדיקה לקבוע כי השעבוד הצף נתגבש?) - לפסק הדין המלא