רבות הן הדרכים המוצעות לריפוי מחלת השחיתות; כמעט לכל מקיש על מקלדת יש רעיון, והוא אינו שומר אותו לעצמו. מרבית ההצעות לפתרון, יש לומר, כבר הועלו בעבר וחלקן אף נוסו בפועל, אבל השחיתות נראית כהולכת ומעמיקה את אחיזתה במחוזותינו, למרות הניסונות להדבירה.
ובכל הרעש סביב נושא השחיתות, ספק אם מישהו טרח להגדיר במה בדיוק מדובר; מה נכלל תחת הכותרת 'שחיתות'. כדאי לנסות להבין על מה מדברים; אולי אם נבין מה זו בדיוק 'שחיתות', אולי אז נצליח למצוא את הדרך הנכונה לריפויה.
'שחיתות' זה שם תואר, ודומה כי אינו מופיע בתורה. זו מלה חדשה יחסית. אבל יש פעלים מאותו שורש ובבניינים שונים. האיזכור הראשון בתורה לשורש ש.ח.ת. מופיע בספר בראשית (ו'):
יב וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת-הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה; כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ עַל-הָאָרֶץ: בעקבות זה בא המבול וטיהר את הארץ.
ושוב בספר בראשית (י"ג), מוצאים את הפסוק הבא:
י וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה; לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת-סְדם וְאֶת-עֲמרָה, כְּגַן-ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בּאֲכָה צעַר:
בספר שמות (ל"ב), בעקבות מעשה העגל, קוראים את הפסוק הבא:
ז וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֶךְ-רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: הרמב"ן מסביר: וענין ההשחתה – הריסת בנין.
יש הריסה פיזית ויש הריסה רוחנית; לפני המבול, ההשחתה היא בהתנהגות האנושית וכך גם לפני חורבן סדום ועמורה. ממשיך להסביר הרמב"ן: ופירוש ההשחתה בכאן, (הוא) הדבר שקראו רבותינו "מקצץ בנטיעות".
אבל לא בכל המקרים – כך מתבטאת ההשחתה; בהחלט יתכן שההשחתה תתבטא בסטיה קלה מן הדרך. רק שהדרך היא ארוכה, וסטיה קלה – מביאה לאבדן כיוון לאחר זמן קצר או ארוך. על כך מזהיר אותנו משה רבנו בנאום הפרידה שלו:
(דברים ל"א) כט כִּי יָדַעְתִּי, אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי-הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם; וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, כִּי-תַעֲשׂוּ אֶת-הָרַע בְּעֵינֵי ה', לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם:
דומה, כי בדיוק עלינו מדבר משה רבנו בפסוק הזה. ההשחתה היא לא במה שרואים היום; היום רק רואים את תוצאותיה. ההשחתה היתה מזמן, בסטיה מן הדרך, למרות שאת הרעה – חווים רק כעת, באחרית הימים.
על כך שרע פה – כבר אין הרבה חולקים. עם זאת, עדיין לא מוצאים הרבה כאלה שמזהים את הקשר שבין הסטיה ההיסטורית מן הדרך, לבין הרע שהשתלט פה.
שמעתי אומרים שגם פעם היתה שחיתות, אבל לא בגלוי כל כך. השבתי שזה רק מפני שהר השחיתות גבה כל כך, עד שלא ניתן להסתיר אותו, וכיום – כל תוספת להר הזה, מתגלה מיד ומדיפה צחנה למרחוק.
כיום, המלחמה בשחיתות היא האופנה הכי עדכנית. 'איפה הבושה' קוראות אלינו הדבקיות מחלונות המכוניות. איפה הבושה? תלוי את מי שואלים. אלה המואשמים בשחיתות – בכלל לא מבינים מה רוצים מהם, כך שאינם חשים שהשאלה מופנית אליהם. הם בסך הכל פועלים בדיוק בהתאם לכללים של השיטה הפוליטית, המעוגנת בחוקי המדינה. והם גם צודקים. אז אם לא אליהם מופנית השאלה – אל מי כן?
הרשו לי להציע בזהירות: שאלה-התרסה זו נועדה להרגיע את המצפון. כאילו, הנה אנחנו בכל זאת עושים משהו נגד השחיתות. ועוד משהו: הלוחמים הגדולים בשחיתות, אולי ישמחו להתחלף עם המושחתים כדי לבער את השחיתות, אבל בתוך זמן קצר עד להפתיע יתברר שהר השחיתות ממשיך לאסוף גובה.
השיטה רבותי, השיטה – היא המזמינה את השחיתות, ואף פותחת לה פתח רחב מאד. פראייר מי שלא נכנס בפתח הזה.
בלי פוליטיקה בבקשה
דומה כי השיטה הפוליטית הנוהגת במקומותינו, היא המשחיתה כל חלקה טובה. לא נאריך בתיאור השיטה הפוליטית, המעוגנת כאמור, בספר החוקים של המדינה; רק נזכיר כי שיטה זו אינה חדשה, והיא זוהתה כהרסנית עוד בשחר ימינו כעם. כתבנו על כך די בפירוט בשנים קודמות, בהתייחס לפרשת השבוע שלנו, ונשתדל להימנע ממיחזור משעמם. רק נביא תזכורת קצרה לפני שנציג את השיטה הפוליטית המתאימה לנו;
(במדבר ט"ז) א וַיִּקַּח קרַח בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן: ב וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי משֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי-שֵׁם: ג וַיִּקָּהֲלוּ עַל-משֶׁה וְעַל-אַהֲרן וַיּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל-קְהַל ה':
התארגנות פוליטית למהדרין; קורח מקים מפלגה חדשה ומפתיע את משה ואהרון בדרישתו לקבל חלק בהנהגה של עם ישראל.
משה מזהיר את קורח ואנשיו כי פניהם לאבדון, אבל הם לא משתכנעים, והם אכן הולכים לאבדון. כאמור, הארכנו בנושא זה בשנים קודמות, וכעת אנחנו מנסים למצוא את הדרך הנכונה; את הדרך לבחור מנהיגות – בלי לפתוח פתח כזה רחב ומזמין, לשחיתות.
לפני כשבועיים קראנו את פרשת 'בהעלותך'; התייחסנו למנהיגותו של משה רבנו, מנהיגות שמבוססת על ענווה עמוקה ועל אהבת ישראל ללא גבולות. אבל גם משה רבנו, לפעמים מתקשה לתפקד בלא עוזרים, מנהיגים זוטרים שיסייעו על ידו:
(במדבר י"א) יא וַיּאמֶר משֶׁה אֶל-ה' לָמָה הֲרֵעתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא-מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת-מַשָּׂא כָּל-הָעָם הַזֶּה עָלָי: יב הֶאָנכִי הָרִיתִי אֵת כָּל-הָעָם הַזֶּה אִם-אָנכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי-תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאמֵן אֶת-הַיּנֵק עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבתָיו:
המנהיג זועק כי הוא כורע תחת הנטל הכבד, וממשיך:
יד לֹא-אוּכַל אָנכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת-כָּל-הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי: טו וְאִם-כָּכָה אַתְּ-עשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרג אִם-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל-אֶרְאֶה בְּרָעָתִי:
טז וַיּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה אֶסְפָה-לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי-הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אתָם אֶל-אהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ: יז וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן-הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא-תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ: ככה; מהיום להיום? לא מערכת בחירות, לא תעמולה, שום כלום? ואיך בוחרים את אותם שבעים איש? מסתבר שהם כבר נבחרו מקודם; הם היו משרתי ציבור בהתנדבות, עוד בטרם נתמנו לכך באופן רשמי; זהו שה' אומר למשה: אֲשֶׁר יָדַעְתָּ (מקודם) כִּי-הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשׁטְרָיו.
וכאשר משה מזכיר את האירוע בנאום הפרידה שלו, הוא אומר:
ט וָאמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמר לֹא-אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם: י ה' אֱלֹקֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרב: יא ה' אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵכֶם יסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם: יב אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם: יג הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם:
ומי נבחר להנהגה? מי שהבטיח מה שהעם רצה לשמוע? לאו דוקא:
(רבנו בחיי) זִקְנֵי הָעָם וְשׁטְרָיו, שֶלָקוּ על הצבור במצרים מיד הנוגשים שהיו מצריים; והשוטרים הללו היו מרחמים עליהן ומקילים מהם עול העבודה, והיו מוּכּים על כך על-ידי הנוגשים, שנאמר (שמות ה) וַיֻּכּוּ שׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כי הם יודעים להנהיג את העם ולסבול אותם:
רק מי שמוכן להקריב מעצמו, וגם מקריב בפועל, למען הציבור – ראוי להנהיג את הציבור. כאלה יש רבים ב"ה. כל אחד מאיתנו מכיר אנשים כאלה בסביבתו הקרובה, או לפחות קרא עליהם בעיתונים. אלא שבשיטה הפוליטית הקיימת – אין להם שום סיכוי "להתקדם" לעמדת הנהגה, והם גם לא רואים בכך התקדמות. כי הם לא פוליטיקאים.
בהזדמנות קודמת הסברנו, כי הפוליטיקה היא בתם החוקית של השקר והצביעות. אז מה הפלא שזה מגיע להשחתה? פשוט לא יתכן אחרת. נקיון כפים בפוליטיקה, זה נגד הטבע.
למלחמה נגד השחיתות, יש אותו סיכוי להצליח כמו למלחמתו של דון קישוט בטחנות הרוח; רק בביטול מוחלט של הפוליטיקה, ניוושע. וכאשר נבטל את הפוליטיקה, נזכה מיד לגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו.
ואז באמת יהיה רק טוב ליהודים, וגם לכל האחרים.
