אחד הכללים עליהם מושתתת העבודה העיתונאית הוא, שאין מערבים דעה בידיעה. אולם במדינת הקומבינות שלנו, גם בידיעה ניטרלית לכאורה, מצליח העיתונאי "האובייקטיבי" להביע בצורה מתוחכמת את דעתו האישית בגוף הידיעה, ומצליח לשטוף את מוחותינו מבלי שנחוש בדבר, כנהוג בעולם הפירסום.
להלן דוגמאות למכבסה האוטומטית השוטפת את מוחותינו. ביעילות, ללא צורך באבקת כביסה:
- המונים: באספת המונים בתל אביב קראו לממשלה לסגת מן השטחים הכבושים.
- אספסוף: האספסוף שהתכנס בכיכר ציון בירושלים הניף כרזות נגד ההינתקות.
- מפגינים: מאות מפגינים יהודים ופלשתינים ליד הכפר בילעין התעמתו עם חיילי צה"ל במאבק נגד גדר ההפרדה.
- חוליגנים: חוליגנים מן הימין הקיצוני חסמו את צומת הכניסה לירושלים.
- יידו אבנים: מפגינים מן השמאל יידו אבנים על שוטרים ליד גדר ההפרדה.
- רגמו באבנים: פורעים מן הימין הקיצוני רגמו באבנים צעירים פלשתינים במואסי.
- חבורה: חבורה של תומכי "שלום עכשיו" התכנסה ליד מחסום ארז והניפה כרזות בגנות התנהגות חיילי צה"ל במחסומים.
- כנופיה: כנופיה של אנשי ימין התגודדה ברחבת הכנסת והניפה דגלים כתומים.
- רבע מיליון: רבע מיליון בכיכר רבין בתל-אביב בקריאה "די לכיבוש".
- 250,000: מאתיים וחמישים אלף מתפרעים בכיכר ציון בירושלים תבעו ממשלת ישראל לא להיכנע לטרור.
- דיבר: הנואם דיבר נגד הסרבנות של הכיפות הסרוגות.
- התלהם: הנואם התלהם נגד הבלגת צה"ל לאחר ירי הקאסמים על שדרות.
מכבסת המילים מגיעה לשיאה בשימוש במילה "הינתקות", במקום "עקירה". לטרוריסט עם דם על הידיים קוראים "מפגע" ולא "רוצח". לחקלאי בחבל קטיף קוראים "מתנחל" ולעמיתו במושב בגליל קוראים "מתיישב". התובע נסיגה מכל השטחים הוא "שפוי" והמתנגד לכך הוא "הזוי".
ועוד כהנה וכהנה מילים מכובסות, המעבירות לנו מסרים על-פי נטיותיה של התקשורת "המקצועית" וחסרת הפניות שלנו.