אז מה הם אומרים לו בימים אלה, לאחר שהם עשו הכול כדי לנתק אותו מאמו ומאביו הביולוגיים?
איך הם מסבירים לו למה הוא הפסיק לראות את אימא, את אבא, למה הוא לא רואה את אחותו הקטנה שרק נולדה?
הם וודאי יגידו לו:
"ההינתקות הזו הייתה לטובתך, ילד".
"עשינו זאת... למענך".
"עשינו זאת... מאהבה".
שאם לא כן:
איך הם יוכלו להסתכל לו בעיניים (היום, מחר, מחרתיים... כשיהיה בן עשר, כשיהיה בן שמונה-עשרה...) ולהצדיק את המציאות שהם כפו על הילד שאימצו: ניתוק מההורים הביולוגים, ניתוק מזהותו הטבעית?
איך הם מתכוונים להסביר לו את מעשיהם האנוכיים?
האם הם מבינים למען מי בעצם הם ניהלו את המאבק הזה?
האם הם לדעתם הרוויחו מהפרשה הזו, פרשת "תינוק המריבה"?
האם הם מרגישים שהם ניצחו?
האם הם חשים כגיבורים?
האם הם שלמים עם עצמם?
האמנם הם בטוחים שדעתם כה נכונה ואין בלתה, עד כדי חריצת גורל בניגוד למצב הטבעי?
מישהו כאן ראה במקרה איזו "טובת הילד" מסתובבת בשטח?
אלה רק אנחנו, האזרחים שזכינו:
זכינו לראות מצעד גאווה אווילי של "טובת בית המשפט", של "טובת ההורים המאמצים", של "טובת התקשורת", ושל "טובת עורכי הדין".
את זה – ראינו גם ראינו, הבנו והפנמנו היטב.
גם למדנו משהו, פרק בהלכות החיים: "הצדק שייך לחזקים!"
לא!
זו לא תקופה טובה להינתקות,
זו לא תקופה טובה.
כי מי?
מי בכלל ישים אליכם לב,
הורים ביולוגיים יקרים?
מי יזכור אותך ואת טובתך,
"ילד מריבה" תמים?
את מי זה מעניין?
הרי ברקע יש כתומים וכחולים אשר צובעים את הארץ בפסים של שמש ושמיים.
הרי סרט שחור ואבל, קטן ובודד, עצוב וכואב... מי יראה אותו, מי ישים אליו לב, את מי הוא מעניין?
לא, זו לא תקופה טובה להינתקות.
נשכחתם מעין ונשכחתם מלב.
ואיזה?
איזה מין אנשים הם ההורים המאמצים?
איזה מין הינתקות הם יצרו לילד המאומץ?
איזה סרט הם קשרו למיטתו?
מה צבעו?
ורוד?!
