עניין של הגדרות

מיהם "קולוניסטים"?

זו המלה, שמינוח השטנה הישראלית כבר גלש אליה. למשל, כך בעקביות מכנה העיתונאית חנה בית-הלחמי את התושבים היהודים ביש"ע. השימוש במלה "קולוניות" אינו יכול לבוא מסיבות טריטוריאליות, לא מדובר כאן במושבות האירופאיות מעבר לים. המינוח נובע מסיבות דמוגראפיות ומהשימוש במלה הזו על-ידי התעמולה הרש"פית. המלה אומצה כהכרה בצדק של תועמלני רש"פ, אל מנת להעמיק עוד יותר את אחיזתם של הזוגות אסוציאטיביים: "הישוב בצד הזה של הקו הירוק" = "טוב", "ההתנחלות בצד ההוא של הקו הירוק" = "רע". אמנם, יש כאן בעיה של אי-הבנה: על-פי המחקר של "המבט לתקשורת הפלשתינית", המוקדש במיוחד לנושא השימוש במלה "התנחלות", השימוש במונח הזה בדיון הערבי הפנימי מתייחס לכל ההתיישבות היהודית, ממטולה ועד אילת. המלה "התנחלות" מתורגמת לערבית "מסתוטנה" או "מסתעמרה", שפרושה "קולוניה", כלומר התיישבות של קולוניאליסטים זרים כובשים. בכלי התקשורת של רש"פ, כל הערים הגדולות והקטנות בשטחה של ישראל, כל הקיבוצים, המושבים ויישובי הנגב והגליל מכונים התנחלויות או קולוניות ותושביהן מכונים מתנחלים או קולוניסטים. "ישראל מטילה סגר ביטחוני על ההתנחלות נתניה...", "...התנחלות 'זכרן יעקוב' המפורסמת ביצור יין...", "...נגד מתנחל בשם... מהקולוניה ראשון לציון...", "...הקימה את הקולוניה ראש פינה בגליל העליון...", "...בכיכר פריס במרכז חיפה, מקום הומה מתנחלים..."(שמות העיתונים והתאריכים יינתנו על פי דרישה.) העיר אשקלון, למשל, היא עיר ישראלית, מקום ישוב יהודי חוקי בארץ ישראל ובמדינת ישראל. בערבית העיר נקראת התנחלות אל-מג'דל אסכלאן ועל שמה במחנה פליטים ג'יבלייה הוקמה שכונה המאכלסת תושבים המחכים לכובשה מחדש. כאשר בסוף אוגוסט 2003 נורה טיל "קאסם" מרצועת עזה לעבר אשקלון, בישר הקריין בתחנת הרדיו "קול פלשתין" את הירי לעבר ההתנחלות.

כמה "מתנחלים" יש?

כנ"ל חייבים איכשהו להסכים לגבי מושגים חשובים אחרים, שגם בין היהודים לבין הערבים אין הסכמה לגביהם ואפילו בין היהודים לבין עצמם. סיפר דוד בדין על מה שהתרחש בתדרוך משותף, שערכו בוושינגטון (2003) אנשי "שלום עכשיו" ואש"ף. מטעם "שלום עכשיו" דיבר דידי רמז, שהוצג כקצין צה"ל בדימוס, דובר "שלום עכשיו" ויועץ אסטרטגי לארגונים לא-ממשלתיים. הוא "הוציא מפות והודיע למשתתפים, שהמכשול האחרון לשלום יוסר על-ידי העברת 200 אלף מתנחלים ממוקמות מגוריהם". לאחר דידי רמז דיבר אמג'ד עטאללה, ... שהוצג על ידי 'שלום עכשיו' כעוזר בכיר של 'ראש הממשלה' [אבו-מאזן] ומתאם פעולות אש"ף בוושינגטון. עטאללה... הסכים, שבעיית 400 אלף המתנחלים היא אכן המכשול האחרון בפני השלום". שאלת ההפרש במספרים הוסברה לנוכחים התוהים על-ידי בעיות טכניות במזרח ירושלים: תושבי השכונות היהודיות המזרח ירושלים יהיו כפופים לשלטן "פלשתיני" בכל הסדר. ובכן, כמה "מתנחלים" יש בארץ? על-פי "שלום עכשיו" יש 200 אלף, על-פי איש אש"ף בוושינגטון יש 400 אלף, על-פי העיתון הרשמי של רש"פ "אלחיאת אלג'דידה" ישנם מעל 5 מיליון.

מה זה "שלום"?

בכך רק מתחיל חוסר ההסכמה על המושגים. למשל, המלה "שלום", ברורה לכאורה. כשאנשים בני תרבות של המדינות החופשיות מדברים על "שלום", הם מתכוונים למצב בין ישויות, כאשר אין פעולות איבה, אלא ידידות ושיתוף פעולה שוררת ביניהן. לעומת זאת, על-פי "המבט לתקשורת הפלשתינית", שר הדואר והתקשורת וחבר המועצה המחוקקת של רש"פ, עמאד פאלוג'י, אחרי שהוא מספר על המהות הפגומה של היהודי, כתב כך: "הם הגיעו מכל העולם... וטענו בשקר, שהם חזרו למולדתם, לארץ אבותיהם, לארץ המובטחת ועוד הבלים מסוג זה... אנו אומרים, שהמו"מ הכושל הזה לא יביא לתוצאות כל עוד ישראל חשה בביטחון ובשלווה... ההנהגה הישראלית ממציאה סיפורים בצורך הביטחוני כדי לגרום לאיחוד היהודים... הם סבורים כי אם השלום יגיע ויצליח באזור הזה, הוא יהרוג אותם". מדוע באמת היהודים יכולים לפחד מהשלום ומדוע השלילה של הצורך הביטחוני של היהודים? התשובה מתבררת, כאשר מבררים איזה פרוש למלה "שלום" קיים במערכת התקשורת והחינוך של רש"פ. כאן ובכל מקום אחר, בו מופיעה המלה הזו, המונח "שלום" מבטא מצב, שבו מדינת ישראל מבוטלת, אין כל ריבונות יהודית, השלטון המוסלמי נפרש על כל ארץ "פלשתין" והיהודים הופכים למיעוט לאומי הנתון לחסדי הרוב הערבי. מכאן מסקנה, שכשנפגשים יהודי שטחים-תמורת וערביי רש"פ לכנסים של עשיית "שלום", הם פשוט אינם מדברים על אותו הדבר. זמן קצר בטרם מעצרו, הספיק מרוואן ברגותי להתראיין בתוכנית האקטואליה של רזי ברקאי. המנחה נדהם לשמוע ממנו את ראיית השלום העתידי של מפקד התנזים: מדינה ערבית פנויה מיהודים בשטחי 67' ומדינה דו-לאומית עם רוב ערבי בשטחי 48'. כשכבר היה ברגותי בכלא, שלח לו רון פונדק הכפוף לשמעון פרס כמנהלו של "מרכז פרס", מכתב בזו הלשון: "מעצרך היה טעות, אתה פרטנר לשלום..."

מה זה "פיגוע"?

חוסר הסכמה נוסף: המלה "פיגוע". דוד בדין דיווח מאותו תדרוך בוושינגטון (שהתקיים לאחר מכן בשמונה ערים נוספות בארה"ב): "רמז סיפר, ש'הגענו לתקפה, שלאחר הפיגועים, בזכות ההנהגה החדשה של אבו-מאזן המורגשת היטב בשטח... נפסקה כל פעילות הטרור'. עטאללה המשיך לדבר על 'עידן השלום בתקופת ההודנה' וציין את הפסקת הירי של טילי 'קאסם' מן הרצועה - אף שבאותו יום נפלו ליד שדרות פגזים, שנורו מבית-חנון... דוד בדין: "שאלתי את דידי רמז מדוע קבע, שאין יותר פיגועים, בעוד שמאז ראשית ההודנה יש עשרות פיגועים מדי שבוע. רמז ענה, שמה שאני מגדיר כפיגוע איננו מה שהוא מגדיר ככזה. לאחר שחזרתי ארצה, כאשר צה"ל פרסם את מספר הפיגועים בחודש הראשון של ההודנה - 177 - התקשרתי לדובר 'שלום עכשיו' בארה"ב, דר' לאויס רוט ושאלתי אותו אם יהיה מוכן לתקן את הרושם, שהביעו הדוברים בתדרוך. רוט הכחיש, שרמז אמר את מה שאמר, טען שהשאלה שלי נבעה מ'אידיאולוגיה של המתנחלים' וטרק את הטלפון". כלומר, אחרי דורות של עימות, אפילו לא הגענו עדיין להגדרה ברורה ומוסכמת על כל הצדדים של המלים כמו "שלום", "התנחלות" או "פיגוע". כפי שראינו בדוגמה של דוד בדין, ב"שלום עכשיו" גם אין רצון להגיע להסכמה כזאת, שם מעדיפים לטרוק טלפון. אפשר להבין למה: בבליל העכור של המושגים המעורפלים והניסוחים השטחיים, הם מכנסים מפגשים של אנשי "מחנה השלום" מכל הצדדים, מזמינים כתבים וצלמים, תולים דגלים של ישראל ושל "פלשתין", מגנים את "המתנחלים והקיצוניים בשני הצדדים" ועורכים מופעים אינפאנטיליים, כמו לצייר קו על האדמה, לעמוד בשני צדדיו וללחוץ ידיים מעל הקו, לשמחת הצלמים.

מהו "כישלון"?

יש משהו פגאני באופן קביעת המדיניות הביטחונית של ישראל: לפני שהצבא ייצא להגנת האזרחים, דם טהור צריך להישפך על המזבח האלילי של הממשלה. אולי, לו רק מעט יותר בטחה הממשלה באלוהי ישראל מאשר באלילי הכזב של "דעת הקהל העולמית", אולי הייתה שולחת את צה"ל במועדים הגיוניים יותר, גם ללא טקסי ואודו מקדימים: "לתת סיכוי לאבו-מאזן" או "לאותת לאבו-מאזן". אולי, לו רק היינו מעט יותר בטוחים בצדק של עצמנו, היינו מוצלחים יותר גם בשכנוע דעת הקהל העולמית. ברם, בדומה לצבאות הקדמונים, שלא זזו ללא קורבן אדם לפסל, למען תעניק האבן המוזהבת ניצחון למאמיניה, כך ממשלת ישראל היום ממתינה למות נערה לפני הנעת הזחל הראשון. האם אבן-מאזן נכשל בתפקידו? המושג "כישלון" חייב להיות מוגדר ביחס למטרה, שהוצבה. מה פשר המלחמה האנמית של אבו-מאזן נגד המחאס? אם ירי הטילים ייפסק לשבועיים תמימים ואחר-כך יתחדש - זה כישלון או הצלחה? על-מנת לענות לשאלות האלה, צריך לחקור מה המטרות, שאבו-מאזן מציב בפני עצמו ובפני הכפופים לו, לברר לעומק, מעבר להצהרותיו הפומביות. כל "התהליך" השורר באזורנו מאז 92', חייב להישפט להצלחה או כישלון על-פי המטרות, שעמדו ועומדות מאחורי הסיסמאות. יש מי שטוען, שתהליך "אוסלו" נכשל - האומנים? כמה אנשים רצו להתקבע השלטון, לקבל פרסי נובל, להצטלם עם כוכבים, להכניס כסף רב לכיס - אנחנו מכירים רשימה לא כל-כך קצרה של אלה, שהשיגו את מטרותיהם. אם נתעלם מהבדיחה הפוליטרוקית, שכביכול מטרתו של תהליך "אוסלו" היה להביא שלום למזרח התיכון - נראה, שהיה זה סיפור הצלחה מסחררת. כל מי ששאל קודם אודות אבו-מאזן והמנגנון, שהוא אחד ממייסדיו וחלקיו האינטגראליים, לא נאלץ להתאכזב כעת. עד עכשיו, בזלזול כלפי הערבים האופייני לו, שפט השמאל שלנו את אבו-מאזן בהתאם לציפיות של השמאל ובמרחב המושגים של השמאל עצמו, ללא השאלה מהן המטרות ועולם המושגים של אבו-מאזן. קודמו בתפקיד "נכשל" והפך "לא פרטנר ולא רלבנטי". הוא מת בגיל 75, אחד מעשירי העולם, בבית חולים פריזאי, מוקף במלחכי פנכה המתחננים למספרי חשבונות וסיסמאות. נחשב לסוף לא רע במושגים של ראשי פשע מאורגן. גם אבו-מאזן לא פראייר, עוד נכונו לו גדולות, לא צריך למהר לדבר עליו במלים כמו "כישלון". עכשיו, כרגיל, צה"ל הוא זה שצריך להילחם בטרור ולשלם את מחיר המדיניות. האם יצליח? - מה הקריטריון של ההצלחה, שהוגדר לו?.