ביקורתו של השופט בדימוס אורי שטרוזמן על כך כי בג"צ נמנע מלחייב את ראש הממשלה לדבוק במצע הליכוד, וכי היה על בג"צ לאסור על ראש הממשלה לסטות מהמצע, מבקשת להעביר את האקטיביזם השיפוטי למחוזות שעוד טרם ידענו. דומה, כי גם ללא הגעה למחוזות אלה הגיע הבג"צ בפסק דינו בנושא ההינתקות לתוצאה מדהימה וחסרת תקדים:
בית המשפט העליון הוסיף מיליארד ואולי שני מיליארד שקל לפיצוים אשר ישולמו למפונים, ולראשונה בתולדות המדינה הפקיע מהכנסת את סמכותה לקבוע עניין תקציבי מובהק.
לפני כשנה, כאשר הביעה השופטת דורנר כוונה להתערב בחוק התקציב, היה בכך די כדי לגרום לישיבה מיוחדת של הכנסת שקיבלה החלטה המגנה את התערבות בית המשפט העליון. ואילו עתה, התערבות מסיבית שאת הקיפה הכספי עדיין אין לדעת, ללא מקורות תקציביים ובניגוד לכל מה שהיכרנו עד כה על סדרי שלטון ומשטר, עוברת בכל דממה דקה.
השמאל והממשלה נאנחו לרווחה לנוכח העובדה שבית המשפט לא התערב בעצם ההחלטה הפוליטית על ביצוע ההינתקות. ואילו הימין האידיאולוגי, אשר מתנגד, דרך קבע, למעורבתו הגוברת והולכת של בג"צ בענייני דמות המדינה וערכיה, הנלחם כל השנים בסמכות שנטל לעצמו בית המשפט העליון לבטל חוקי כנסת, מצא עצמו לפתע עותר לביטול החלטה פוליטית של הממשלה ולשינוי חוק חרוט של הכנסת.
דומה, כי בית המשפט לא היסס לנצל את ההזדמנות להפגין רוחב לב כלפי מתנגדיו האידיאולוגים, ושעה לדרישותיהם הכספיות.
אין הח"מ מלין על הגדלת הפיצויים בפני עצמה, אלא על כך שלא ניתן לקבל במשפט המוכר בשום מקום, סעד מן הסוג שנתן בג"צ בעניין ההינתקות.
בית המשפט הרחיב בהחלטה זו את סמכויותיו תוך רמיסת כל שרידים של מבחני שפיטות או סמכויות מסורתיות בנושא תקציב שהיו מסורות לרשות המבצעת ולכנסת מאז הקמת המדינה.
הפרשנים מטעם בחרו לכנות את דעת המיעוט של השופט אדמונד לוי כפסיקה "פוליטית", זאת על אף שאת המהות של הפסיקה הנ"ל,- ההתיחסות למצעי המפלגות כחוזה מחייב עם הבוחר, נטל השופט לוי מנימוקיו של הנשיא ברק בפסק הדין "המזרחי", פסק הדין שקבע את ה"מהפכה החוקתית", מכוחה פוסל בית המשפט העליון חוקי כנסת.
אולם דומה דווקא כי החלטת הרוב הינה פוליטית, שכן כאשר מנהל בית המשפט גם את סעיפי התקציב, הוא מקבל החלטה פוליטית מובהקת כמחוקק על.
גם לא ברור כיצד מתיישבת החלטת הבג"צ כי המפונים זכאים לפיצוי מלא על נזקיהם, עם פסק הדין של "הקשת המזרחית", לפיו חקלאים בתחומי הקו הירוק יקבלו פיצוי חלקי, אם בכלל, על עשרות שנים בהם עיבדו אדמות המדינה.
בית המשפט העליון בשנים האחרונות הולך ודוחק את הרשויות האחרות ומצמצם את סמכויותיהן, הוא מתווה למעשה את גבולה המזרחי של המדינה בקובעו את תוואי הגדר, כפי שטוען ח"כ יובל שטייניץ, הוא מתערב בביצוע פעולות צבאיות, בשם "דת זכויות האדם", ועתה מחלק מיליארדים ללא סעיפי תקציב ומבלי לקבל אחריות כלשהי לשאלה מהיכן ימומנו סכומים אלה, אחריות אשר נמסרה רק לנבחרי הכנסת.
מדובר בתופעת טבע שאין לה אח ורע בשום מקום בעולם. דומה כי אנו הפכנו אט אט, כנראה מבלי להרגיש, "למלוכה" לא קונסטיטוציונית בראשות בית המשפט העליון המשמש מעין "מונארך"…
בכל החולשות, המגרעות, השחיתויות והפגמים במפלגות ובשיטה הפוליטית שלנו, אין כדי להצדיק בשום פנים ואופן השתלטות מעין "מונארכית" של גוף מכובד ככל שיהיה, המורכב מאנשים שנתמנו לכל חייהם ולא נבחרו, כתחליף למערכת הדמוקרטית הנבחרת אותה בחר העם.
בדמוקרטיה אין תחליף למוסדות נבחרים ואף קבוצות אנשים, ישרים וחכמים ככל שיהיו, אינה יכולה להחליף מוסדות נבחרים אלו.
