פרופ' דוד גרוסמן פירסם מספר מחקרים על אוכלוסיית הארץ בשלהי התקופה העות'מאנית מהם מתברר ש"התרומה של ההגירה המצרית לדמוגרפיה הייתה משמעותית" (על ההגירה המצרית לארץ בתקופת המנדט- במאמר ניפרד).
הסיבות להגירה ממצרים
ב-1831 כבש
מוחמד עלי שליט מצרים את הארץ. בנו איבהים פחה עמד בראש צבא הכיבוש והוא שלט בארץ עד 1840. ההגירה ממצרים לארץ הייתה משלושה מקורות עיקריים: מעובדים שהשלטון המצרי הביא לארץ לצורך מפעלי פיתוח בחקלאות ובתחומים אחרים, ממצרים שברחו ממצרים בשל עול המיסים, עבודות כפייה, גיוס לצבא וחיפוש אחר פרנסה ומעריקי הצבא המצרי שנשארו בארץ לאחר נסיגת הצבא המצרי ב-1840.
הערכות על מספר המצרים שהתיישבו בארץ
עוד לפני הכיבוש המצרי ברחו כ-6,000 מצרים לארץ ואחת התואנות לכיבוש היה הסירוב להחזירם. החוקרים חלוקים בהערכותיהם לגבי מספר העריקים שנשארו בארץ. ההערכות נעות בין 100,000 ל-58,000 ול-36,000. אבל גרוסמן מעריך שמספרם לא עלה על 20,000. הערכת המינימום היא שהמספר הכולל של המצרים שהשתקעו בארץ הגיע ל-25,000. אבל, סביר להניח שמספרם היה גבוה יותר. כ-10,000 השתקעו בכפרים והשאר בערים.
התפרוסת היישובית של המצרים בארץ
ממחקרו של גרוסמן מתברר שהתפרוסת היישובית המצרית הייתה רחבה מאוד והקיפה חלקים נרחבים של ארץ ישראל המזרחית והמערבית. הריכוז העיקרי בעבה"י המזרחי היה באירביד אבל גם המקומות נוספים.
התפרוסת בארץ ישראל המערבית
מישור החוף הדרומי: הריכוז העיקרי של ההתיישבות המצרית היה במישור החוף מיפו ועד עזה. המצרים התיישבו ביפו בשכונות ניפרדות: מנשיה ואבו כביר. כמו-כן הם התיישבו בכפרים בסביבות יפו, עזה ורמלה ועד אזור רחובות של ימינו. חלקם השתקעו בכפרים קיימים וחלקם הקימו יישובים חדשים. במישור החוף הדרומי הם התגוררו ב-21 כפרים.
השרון: באזור השרון התיישבו מצרים במלאבס, אום אל-פאחם, יעבד, טייבה, ביר א-סכה (על-יד באקה אל-גרביה), חר'בת מנשיה וח'רבת זלפה (על-יד גבעת חיים של ימינו). בטייבה המצרים היוו כשליש מהאוכלוסייה.
עמק עירון: מצרים התיישבו בערה ובכפר קרע. בכפר קרע כ-50% מהתושבים הם ממוצא מצרי.
השומרון: בשומרון הצפוני התיישבו רבים מהעריקים.
יהודה והר חברון: למשל, בחלחול התיישבו מצרים
עמק בית שאן: מצרים התיישבו במספר כפרים כמו א- סאמריה ופרונה.
עמק הירדן ועמק החולה:היה ריכוז של מצרים
עמק נחל התנינים: לכאן הגיעו מצרים גם לפני הכיבוש המצרי.
הנגב הצפוני: איברהים פחה הרג בדווים רבים שהשתתפו ב"מרד הפלאחים" שפרץ נגד השלטון המצרי ב-1834 ובאזורי הנדידה שלהם בהם האוכלוסייה נידלדלה התיישבו מצרים.
