"הפוגע", זה הכינוי הטוב ביותר שמצאה איילה חסון, כתבת הערוץ הראשון, כדי לתאר את החייל הרוצח בעת שדיווחה על הטבח בשפרעם.
כוחות הביטחון, באמצעות התקשורת המגויסת, מסרו בתחילת האירוע על "ויכוח שהתנהל בין הנוסעים והסתיים בירי". ערוץ שני פתח את מהדורת החדשות בדיווח על מעשה שנעשה בעת טירוף או בידי מטורף. לרגע הוסטה עיקר תשומת הלב בלינץ' שביצעו "ערבים בחייל".
בן רגע ובמעשה קסם הופך הרוצח לקורבן. "הוא" חייל וגם יהודי שנרצח ו"הם", הברברים מבצעי השפטים, הרוצחים -ערבים.
כשנודע לאיילה חסון על הריגתו של הרוצח בידי ההמון, היא ציינה שמדובר באירוע דרמטי, כשתווי פניה וטון דיבורה הסגירו את כעסה ותדהמתה. אף אחד מהכתבים לא העז לכנות את הרוצח ומעשהו במילים המתאימות. ארבעה אזרחים נרצחים בלי "מעשה טרור/רצח" ובלי "טרורסיסט/רוצח". זהו כבוד השמור לרוצחים יהודים בלבד.
תוך זמן קצר ביותר מציירים ערוצי הטלוויזיה פרופיל לכל הגורמים המעורבים באירוע, שמקורו בלקסיקון גזעני שטוף שינאה ואידיאולוגיה גזענית. כשיהודי, וגם חייל, מבצע רצח, הוא לא עושה זאת סתם. הוא עשה זאת ברגע של טירוף. הוא לא רצח, אלא "פגע", וזה אחרי ויכוח, כמובן. הוא לא חייל עריק אלא יהודי מטורף, מזוקן ועם כיפה על הראש. לרגע סברתי שגם ליצירתיות לעיתים יש גבול.
אם לא היה די בכך, ראה ערוץ 2 לנכון להמשיך בלוח השידורים הרגיל. לזה בדיוק ציפיתי, ואילו הדברים היו אחרת הייתי מופתע. בסמוך לקרות האירוע החלו כתבים ומרואיינים לעשות את אבחנות הדם והנאמנות כשהם מתרעמים על כך שהרצח אירע בשכונה ערבית-דרוזית, וכי יתכן שבין ההרוגים יהיו אזרחים דרוזים או חיילים דרוזים. הדברים האוויליים הללו גבלו בזנות, אטימות ורשעות. ערוץ 2 טרח להודיע במהדורת הבוקר של יום שישי על פרטי הלווייתו של הרוצח, מבלי להזכיר את הנרצחים. להלוויית הרוצח יתנקזו לא רק בני משפחה, תומכים רבים במעשה, ושאף אחד לא ישלה את עצמו על אי קיומם של אלה.
רוני דניאל, הפקיד של צה"ל בערוץ 2, לעולם לא יצליח להפתיע אותי או את עצמו. תפילות יום השישי במסגדים ביום שאחרי, זה הנושא שהעסיק אותו. לא הקורבנות, לא כאבם של בני המשפחה והזעזוע בעיר שפרעם ובקרב המיעוט הערבי, לא האפשרות של ביצוע רצח נוסף ע"י מתנחלים או "מטורפים" אחרים, ולא המחדל של כוחות הביטחון. זוהי תפיסה שבטית לא מוסרית, כמובן לא מקצועית, שמתעסקת רק עם כאבו של "הקורבן האולטימטיבי" כפי שהוא רואה עצמו בעיני רוחו, גם כשהוא הרוצח. זהו קסמה של גזענות, שדולה מהתקשורת המגויסת והנבזית, טונות של יצירתיות גואה כדי להצדיק, להבין, לטייח ולהסביר את המציאותית מתוך האמת הפנימית שלה.
הרוצח תכנן את המעשה לפרטיו, לרבות בחירת קו האוטובוס. הוא עשה את כל הדרך מקן הטרור והשינאה - תפוח,, עד שפרעם כדי לרצוח אזרחים. הוא בחר בקורבן הנוח והנכון ביותר - אזרחים ערבים, כדי לסכל, על-פי תפיסת עולמו, את תהליך הנסיגה מעזה.
מלבד העובדה שרצח ערבים ייתפס כמעשה פטריוטי בעיני רבים, התסריט שייחל לו הרוצח הוא יצירת תסיסה בקרב האזרחים הערבים, כשהוא סומך ידיו על המשטרה, ויש לו על מה ועל מי לסמוך, שתטפל כראוי במפגינים הערבים. כמו במקרים בעבר, גם הפעם לא תהסס המשטרה, לדעת רבים, לפתוח באש חיה על מפגינים ערבים ואף להפעיל צלפים כמו באירועי אוקטובר, ולמשטרה יש קבלות בחינוך ערבים: 31 אזרחי הרוגים בחמש השנים האחרונות.
"האויב הערבי מבפנים" ו"הגייס החמישי" יחבר לו מחדש, בלי מאמץ יתר, את "הנתק בעם" וייצור קונסנזוס חדש-ישן נגד הערבים, ויסיט את תשומת הלב מתהליך הנסיגה, כשלתומכי תורת הטרנספר תינתן הבמה לככב בתקשורת ולהסית, כפי שהורגלה לעשות, נגד האזרחים הערבים. לאחרונה הצטרפו למקהלת הטרנספר שחקני רכש חדשים בדמות חברי הכנסת פרס, פרץ ומלכיאור, כשהצביעו בעד הנצחת מורשת הטרנספר של גנדי.
זהו המסר שמעבירה גם המערכת המשפטית האימפוטנטית שלה כפופה מח"ש, שעד היום לא פרסמה את תוצאות החקירה של אירועי אוקטובר. כל עוד מדובר באזרחים ערבים, יש למערכת את כל הזמן בעולם להמר על חייו של המיעוט הערבי ולהמתין עם תוצאות החקירה של אירועי אוקטובר. זה רק יסיר ספק מליבם של ההוזים והמאמינים בקרב האזרחים הערבים ב"דמוקרטיה הישראלית" שתצא מגידרה כדי להגן עליהם כאזרחים שדמם שווה לדמם של אחרים, ושאזרחותם הינה שווה.
בהתנחלויות נפשעות מאורגנים אלפי פעילים של ארגון הטרור "כך" ודומיו. הם פועלים לאור יום ובאין מפריע תחת אפם של כוחות הביטחון, כשהיועמ"ש והפרקליטות מגלים אוזלת יד מול ההתארגנויות הטרוריסטיות של "כך" ודומיה.
לא אתפלא שרבים בימין הקיצוני, ולא רק, רוקדים על הדם, כמו שח"כ דאז מהמפד"ל, חנן פורת, צהל ורקד ביום פורים, שעות ספורות אחרי שד"ר גולדשטיין רצח עשרות מתפללים במסגד בחברון. ד"ר גולדשטיין הינו גיבור וקדוש - "ברוך הגבר" - בעיני רבים, שלכבודו נבנתה אנדרטה, ורק אחרי פנייה לערכאות נאותו כוחות הביטחון להסירה. בניית אנדרטה לרוצח מתפוח היא רק עניין של זמן.
ההרגשה השוררת בקרב המיעוט הערבי, הנה הרגשת יתמות וחוסר אונים. הם יודעים ובטוחים, מניסיון של עשרות שנים, שהישועה לא תבוא מרשויות השלטון. המציאות תדחק את האוכלוסיה הערבית, בלית ברירה, לתסכול ולנטילת החוק לידיים. אני סבור שזהו התסריט האידיאלי שמייחלים לו הטרנספריסטים. להתראות ב"טיול" הבא בגליל.
