סקר מכון דחף בהנהלת ד"ר מינה צמח שהתפרסם ב-5 באוגוסט ("על השרון",
ידיעות אחרונות), הראה ש
נחום חופרי, שנכנס למירוץ מאוחר, הצליח לצמצם את הפער והגיע למעשה לשוויון עם חיים ברוידא. עד אותו יום התנהג ברוידא כמי שכבר ניצח את הבחירות. אבל אחרי הסקר, התהפכה התמונה. אנשים שפגשו את ברוידא דיווחו שהוא בלחץ אטומי. מבחינתו, נוצר צורך דחוף לעצור את הדהירה של חופרי למעלה. טקטיקה ידועה במסעות בחירות היא ללכלך את היריב ולהשחיר את שמו. ברוידא הוא עיתונאי. עיתונאים מכירים היטב את הטקטיקה הזאת.
ואכן, לא עברו 4 ימים וההתקפה נגד חופרי החלה. י.ק., פעיל במטה הצעירים של חופרי, נעלם מהמטה, ושלח מכתבי השמצה נגד חופרי למערכות העיתונים, ליועץ המשפטי לממשלה, ואף הגיש תלונה במשטרה. כל אלה הם אמצעים בדוקים להשיג כותרת צעקנית בעיתון ולפגוע בשמו הטוב של המועמד היריב, גם כאשר הטענות מצוצות מן האצבע.
כפי שמדווח "על השרון", גורם בכיר במשטרה אמר כי
התלונה נבדקת, כדי לבחון אם ניתן בכלל לייחס במקרה כזה סעיף אישום כלשהו. זהו הנוסח הדיפלומטי שהמשטרה משתמשת בו בדרך כלל, כשהיא רוצה לומר, שהתלונה היא תלונת סרק.
העניין התבהר די מהר...
י.ק. מתבלבל ומפליל את עצמו ואת ברוידא
העיתונות המקומית הבינה עוד באותו בוקר, שהסיפור האמיתי הוא הניסיון לתפור סיפור.
תוכן מכתבו של י.ק., שיוחצן על-ידי פילבסקי, מנהל הקמפיין של ברוידא, התנפץ סעיף אחר סעיף מול עדויות סותרות, חלקן אף בכתב ידו של י.ק. עצמו. וכך, התחלפה ההתרגשות הראשונית של העיתונאים באקורד צונן. "על השרון" ו"זמן השרון" ירדו מהר מאד מכוונתם לתת לסיפור את השער והסתפקו בדיווח קצרצר ולקוני. לעומתם, "קול רענן", שלדעת רבים "מריץ" את ברוידא, התייחס לנושא בטקסטים מתלהמים ודרמטיים, כולל כותרת גרוטסקית האומרת שי.ק. "מסתתר מחשש לחייו".
ל"צומת השרון" הרציני והמקצועי, לעומת זאת, הגיע מסמך, שהוא החלום הרטוב של כל עיתונאי/ת חוקר/ת:
ביום שלישי פיקסס י.ק. לכתבת "צומת השרון", יערה קדוש, דפים שכתב ושנועדו להכתים את תדמיתו הנקייה של חופרי. אלא שככל הנראה קרתה לו תקלה: יחד עם דפי ההשמצה, הוא פיקסס גם מסמך שכותרתו הייתה:
"סודי ביותר - ניהול קמפיין נגטיבי נגד נחום חופרי", ובו הוגדרה המטרה:
"קעקוע תדמית ה-clean hands של מר חופרי, הוצאת העוקץ וסירוס היתרון היחסי שהוא רושם בנושאי חינוך". יערה קדוש כתבה שהמסמך הנ"ל, שהגיע יחד עם דפי ההשמצה, התגלגל אליה מכיוון מטהו של חיים ברוידא.
"צומת השרון" לא היסס לומר את דעתו בעניין:
"בהמשך, מפורטת רשימת סיסמאות ארוכה, שצריכה לבייש את מחבר המסמך". השיטה פורטה גם היא: חלוקת פלייארים עתירי הטיות ושקרים, שפורטו שם בהרחבה, ל-10,000 בתי אב ברעננה.
מתואמים לגמרי
הדברים שכתב י.ק. תואמים במדויק את האסטרטגיה שהותוותה במסמך במטרה ללכלך את חופרי: "הגעתי למסקנה כי נחום חופרי איננו אדם מספיק ישר והגון כדי לעמוד בראש עיריית רעננה". בצירוף מקרים מופלא פרסם ברוידא ביום שישי שתי מודעות שנראו כאילו נכתבו ע"י אותה יד ממש: האחת, "רעננה היא עיר רצינית הזקוקה לראש עיר רציני והגון". השנייה, "מי רוצה מנהיגות, הגינות ואכפתיות ברעננה יותר ממך"? כשמישהו לא מפסיק לספר לך כמה הוא ישר והגון - כדאי שתתחיל לחשוד.
לא מתואמים
ברוידא הכחיש כל היכרות עם ה"עריק" י.ק.. ממטהו מסרו ל"קול רענן": "אנחנו לא מכירים אותו ואין לנו קשר איתו".
רק שי.ק., פילבסקי וברוידא שכחו כנראה לתאם גירסאות: י.ק. סיפר למקומונים בגאווה לא מוסתרת, על ידידות בת 5 שנים עם ברוידא, על כך שבירר אפשרות להצטרף לברוידא בתחילת המירוץ, ועל אירועי השבת האחרונה:
"בשבת, אחרי שהיו לי כמה שיחות עם ברוידא, פילבסקי (הקמפיינר של ברוידא, חב"ה) התקשר ואני אמרתי לו שאני יורד מזה. ואז חיים ברוידא התקשר, וסיפר לי שהבן שלו חזר בוכה מהספורטק כי חברים שלו קראו לאבא שלו עבריין, וגם אשתו התקשרה, והכל יצא משליטה ואני מרגיש שבאיזהשהו מקום נגררתי לזה". כלומר, י.ק., לדבריו, רצה לרדת מכל הסיפור, אבל השתכנע מדברי ברוידא ואשתו להמשיך במשימה. לאירית מרק מ"זמן השרון" סיפר י.ק.: "כבר ביום חמישי שעבר פניתי לברוידא ושוחחתי איתו בעניין... ביום שבת שוחחתי עם דוריס, אשתו של חיים ברוידא. התקשרתי לחופרי והוא אמר לי שאני החוליה החלשה במטה שלו".
מוסיפה על כך יערה קדוש ב"צומת השרון":
"יש לציין כי במהלך יום שלישי טען י.ק. שאינו בקשר עם ברוידא, אולם מהר מאוד התברר כי ממשרדו של פילבסקי דואגים לעדכן את העיתונאים בהתפתחויות שחלו במהלך היום. תחילה הייתה ההודעה לעיתונות (שנכתבה ונחתמה ע"י י.ק., חב"ה.), אחר כך מכתב ליועץ המשפטי לממשלה, ולגרנד פינאלה - תלונה במשטרה נגד חופרי"...
משנתפס בקלקלתו, ניסה פילבסקי לטעון ש"חופרי כאילו משמיץ את עצמו, כדי ליצור מחשבה אצל הציבור שמדובר בהשמצות של מישהו אחר..." יכול להיות שברוידא היה צריך למצוא לעצמו קמפיינר מוצלח יותר, כזה שלא יפליל אותו.
יכול להיות גם שברוידא היה צריך לחפש לעצמו סוכן כפול מוצלח יותר כדי להצליח במשימה של "קעקוע תדמית ה-clean hands של מר חופרי", שכן י.ק. הפליל את עצמו כחפרפרת - לא רק בשיחות עם העיתונאים, אלא גם בדברים שכתב להם. כך, למשל, הוא כותב בניירות ששלח לעיתונאים, שריגל אחרי מזכירתו של חופרי, הגיע במיוחד למשרדה, ישב מאחורי דלתה והאזין לשיחות שניהלה.
חופרי עצמו לא התרגש במיוחד מהפרשה. הוא אמר לכתב "על השרון": "י.ק. צלצל אלי בשבת בצהריים, לחוץ, כי הוא הרגיש שאנחנו לא סומכים עליו, ואז הוא התחיל להפיץ את טענותיו. אני לא רוצה להיגרר לתוך הסיפור הזה. אני ממשיך בקמפיין כרגיל, וזה נראה לי עיסוק בזוטות. אני לא יודע מה מניע אותו וחבל לי, כי בסך-הכל מדובר בבחור טוב. אני רואה בכך אפיזודה לא משמעותית".
התפוצץ להם בפרצוף
המטה של ברוידא היה שמח לראות את העיתונות המקומית ברעננה יוצאת בכותרות ראשיות צעקניות על "הלכלוך של חופרי", בדיוק כפי שנכתב במסמך התוכנית הסודית שנועדה להכפיש אותו. המטה של ברוידא אף עסק בחריצות בליבוי הפרשה ובדחיפתה לעיתונים. אבל הלכלוך שניסה להדביק לחופרי, נדבק דווקא אליו.
עיתון מגוייס
העיתון היחידי שהפך את הפרשה לכתבת שער צעקנית ופרסם את דבריו המפוקפקים של י.ק. במלואם ובלי לבדוק את אמיתותם, היה "קול רענן". מקומון זה מפרסם מתחילת מערכת הבחירות התקפות בלתי פוסקות על חופרי ודברי שבח והלל על ברוידא. לא קשה להתרשם ש"קול רענן" נרתם בכל הכוח לסייע בכל דרך לברוידא לנצח בבחירות, גם כאשר הדברים אינם מתיישבים עם אתיקה עיתונאית בסיסית.
כך למשל, פרסם "קול רענן" סקר תחת הכותרת "ברוידא מוביל", כאילו מדובר בסקר שהעיתון עצמו הזמין. מבדיקה שערכתי נראה שהעיתון הטעה את קוראיו: לדברי גיאוקרטוגרפיה, שערכה את הסקר, הוא הוזמן מטעם מטהו של חיים ברוידא. עיתונים רציניים מפרסמים בעיקר סקרים שהם עצמם הזמינו. ודאי שאינם מפרסמים "סקרים מטעם", מבלי לגלות לקוראיהם שהם "מטעם".
על פניו נראה, שמה שעשה "קול רענן" הינו עבירה על האתיקה העיתונאית הבסיסית ביותר, אבל ככל הנראה, "קול רענן" אינו נותן לשיקולים של אתיקה מקצועית לעצור אותו מלהטעות את קוראיו.
טובל ושרץ בידו
באותו יום, כאמור, פרסם ברוידא במקומונים מכתב גלוי לחופרי, על כך שרעננה זקוקה לראש עיר ישר והגון, עם רמיזות גסות להתנהלות לא ישרה של חופרי בקמפיין. בעיון השוואתי בין מכתבו של י.ק., מודעת המכתב של ברוידא והמסמך ה"סודי ביותר" שהגיע לצומת השרון, ניתן להבחין די בקלות בהתנסחויות דומות ובמסרים זהים.
לא סוגרים קצוות: ככה הם רוצים לנהל עיר?
ניתן רק לשער שמטה ברוידא נלחץ מהתחזקותו של חופרי בסקרים והחליט להכריז מלחמה. בהיותם פחות מידי מנוסים, בארגון בכלל ובניהול חדר מבצעים בפרט, הם לא סוגרים קצוות: מזימות סודיות מגיעות לעיתונות, שיקול דעת לקוי מופעל בעניין הצבת ובחירת משת"פים במחנה היריב, לא מתאמים גרסאות, לא דואגים לביסוס טענותיהם בעובדות...
בקיצור, בלגאן. ככה הם רוצים לנהל עיר?
