אחוזת "אמוק ההינתקות" ושבוייה בכבלי חלום האכזב של השלום שישרור בינינו לבין שכנינו הפלשתינים לאחר הפינוי הגדול של כל היישובים היהודים ברצועת עזה, נראית כיום הנהגת ישראל בראשות אריאל שרון כמי ששכחה מהם היעדים האסטרטגיים של מבקשי נפשה המוסלמים, ולא למדה דבר מאירועי טרור המתאבדים שהקיז את דמם של מאות מאזרחיה שנרצחו בשנים האחרונות.
משאת הנפש של חיים תחת כיפת השלום, שבו נוכל כולנו - ישראלים ופלשתינים - לשבת בשלווה איש תחת גפנו ותחת תאנתו, היא אולי הדגל המלכד העיקרי של כל חלקי העם בישראל ומשאלת הלב של כולנו. אבל כדי שלא נתמכר לאשליית השלום האוטופי ש"כבר מגיע" ועל-מנת למצב את "חלום השלום" במקום הראוי לו ולמנוע שפיכות דמים ישראלית אין סופית לאחר הנסיגה מהרצועה, חשוב להציב בפני הציבור בישראל תרחיש שונה, מפחיד משהו, של העתיד. תרחיש שחובה להתייחס במלוא כובד הראש אל כל מלוא משמעויותיו המאיימות.
וזה דבר התרחיש: לאחר פינוי כל המתנחלים מרצועת עזה הפך הגבול בין ישראל לבין שטחי היישות הפלשתינית ברצועה למעין מעוז צבאי מבוצר המוקף גדר ביטחונית משוכללת בעלת מערך התראה אלקטרוני. מצרים, ידידתנו שוחרת השלום, נטלה על עצמה, עד כמה שאפשר, את האחריות למניעת הברחות נשק ואמצעי לחימה חדישים ומשוכללים מתחומה אל תוככי הרצועה. ספינות חיל הים הישראלי מפטרלות בחזית הימית ומונעות כניסת אוניות בלתי מורשות לנמל עזה. פרט לפלשתינים בעלי הרשיון להיכנס לעבוד בישראל דרך מעבר גבול מפוקח ומבוקר - אין יוצא ואין בא.
במשך חודשים אחדים בעקבות הפינוי הכפוי משתנים לטובה תנאי השטח: טילי קסאם אינם נוחתים על שדרות, טנקים של צה"ל אינם מתרסקים על מטעני חבלה אימתניים ומחבלים מתאבדים אינם רוצחים אזרחים שוחרי שלום בדרכם לבית הספר או לעבודה. ממש אחרית הימים. ממש הוכחה ניצחת לחוכמתו של אריאל שרון ולראייתו המנהיגותית המפוכחת של מה שבאמת ובתמים דרוש לישראל כדי לחיות בשלום עם שכניה. אפילו "העולם שכולו נגדנו" משבח את מנהיגיה "האמיצים והנבונים" של ישראל.
אולם, בו בזמן, תחת מסווה שלום הכזב המיוחל, מבעבעות במעמקים - כמו לבה רותחת לפני ההתפרצות - ההכנות הפלשתיניות להמשך מלחמת-השמד לחיסולה של מדינת היהודים. במסווה של משלחות "סיוע הומניטרי" מגיעות לרצועה, דרך מצרים, כמעט מדי יום ביומו, משלחות איסלאמיות, נושאות מה שמוגדר כ"תרופות ומזון", לנזקקים הרבים במחנות הפליטים. צבא מצרים המפקח על מעברי הגבול, אינו בודק את תכולת המטענים מתוך הנחה שמה שכתוב על הארגזים מעיד באמת ובתמים על התוכן "ההומניטרי". בפועל מכילים המשלוחים הללו נשק משוכלל ותחמושת תואמת, חומרי חבלה חדישים, טילי נ"ט ונ"מ משופרים. בחודשי השקט המעטים ותחת דגל "השלום" הופכת הרצועה למחסן נשק ענק שמטרתו אחת - מימוש בכוח של "זכות השיבה" תוך חיסולה של היישות הציונית הקרויה מדינת ישראל.
אך לא רק נשק ותחמושת זורמים אל הרצועה. אירן - מממנת הטרור המרכזית בעולם - מבריחה אל הרצועה גם מומחי טרור, חבלה, לוחמה צבאית ושיגור טילים. מומחים אלה נושאים תארים "חיוביים" של "מורים", "אחים ואחיות", "מדריכים חקלאיים", "מהנדסי מים וחשמל", "בנאים, טייחים ורצפים" ומה לא. העולם המרוצה ממראה עיניו מהלל ומקלס את אירן על המאמץ החשוב שהיא משקיעה במטרה "להחזיר את החיים ברצועה אל מסלול אנושי תקין". כמו תמיד, גם הפעם, העולם אינו יודע את האמת, או אולי אינו רוצה לדעת, ורצועת עזה הופכת כמעט בהרף-עין למקבילתה של רצועת חיזבאללה על הגבול שבין לבנון לישראל. רצועה הנתמכת, ממומנת ומתופעלת בידי אירן, המתקרבת בקצב מאיים ביותר למעמד של מעצמה גרעינית, בעלת ידע ויכולת לשגר פצצות אטום אל מטרות רחוקות, כמו ישראל, באמצעות טילים בליסטיים פרי פיתוחה העצמי.
בשלב זה, כאשר הסוסים כבר ברחו מן האורווה, נקלעת ישראל, שלא בטובתה, למצב של "מאזן אימה" הדומה לזה ששרר עד סוף המאה ה-20 בין מעצמות-העל של אותם ימים - ארה"ב ובריה"מ. משמעותו של מאזן אימה זה פשוטה: מתקפת טילי קסאם משופרים בטווח ובעוצמה נוחתת על ישובי ישראל בחזית הרצועה והרבה יותר עמוק ממנה - כמו אשקלון, שדרות, נתיבות, אשדוד, קריית גת וכמובן גם נחלתו של אריאל שרון.
בתגובה למתקפה חודרת ישראל לרצועה עם כוחותיו המשוריינים של צה"ל כדי "לחסל את איום הטילים". ברגע זה משגרת אירן איום לכל העולם: אם צה"ל לא יסיג מיידית את כוחותיו הפולשים, בניגוד לחוק הבינלאומי, אל מחוץ לרצועה, תספוג תל אביב מהלומה גרעינית. כדרכו של "מאזן אימה גרעיני" - שעיקרו התגוננות באמצעות איומים - תיאלץ ישראל להיפרד ממדיניות העמימות הגרעינית שלה ותגיב בהודעה רשמית, כי אם תפעיל אירן נשק גרעיני, תימחק טהרן מעל פני האדמה בפיצוץ אטומי ישראלי ומקורות הנפט האיראניים יהפכו לרדיואקטיביים למשך עשרות שנים. התוצאה של מימוש האיום הזה, כך תסביר ישראל, שואה כלכלית על כל תושבי אירן ומפולת כלכלית בעולם המערבי.
ברור שהעולם הנאור, כולל ארה"ב, לא יוכל לעמוד מן הצד נוכח מאזן אימה גרעיני בשערי עזה. במקרה של איום מן הסוג הזה ייאלץ העולם להתערב בסכסוך הדמים האינסופי בין ישראל לפלשתינים. להתערב על-מנת לנסות ולהביא לידי סיום, אחת ולתמיד, את קרב הדורות העקוב מדם הזה. לידי סיום, תוך הפעלת כפייה בכוח צבאי על שני הצדדים.
וכל כך למה: כיוון שאריאל שרון החליט לממש את "ההינתקות" בכל מחיר, אפילו בניגוד גמור לעמדת בוחריו - מבלי לבחון כהלכה ולעומק את כל המשמעויות, הסכנות וההשלכות של הפיכת רצועת עזה למורסת טרור שעלולה לאיים על שלמותה של ישראל ואולי גם על שלום העולם.
