מה לא אמרו לפני. ניבאו ימים קשים, אולי התנגשויות אלימות ואפילו פתיחה באש. ומה קיבלו, כללית התנגדות פאסיבית, הרבה בכי קורע לב, טקסי פרידה, הרבה תפילות ובשוליים קבוצת פרחחים ובריונים מהימין הקיצוני - קיצונים שעשו הרבה רעש ומעט מעשים.
ליד הציון לשבח לצה"ל ולמשטרה על הבלגתה וביצועיה - אסור לשכוח את רוב מתיישבי גוף קטיף (90% לערך) - שנהגו בסבלנות, פעלו בסובלנות - והתפנו בשקט בכבוד, זקופי קומה ומעש.
לעומתם, מספר זעום, שבחר להפגין נחישות ודבקות בדרך תמוהה למדי, לטעמי לפחות, של התבצרות בבית והוצאה בכוח בנוסח על "כפיים ישאוך" ורגליך לא ידרכו על בית שנעזב. והשאלה היא: מה השיגו אותם מעטים במעשה הזה, שאמנם מצטלם יפה, נותן אפשרות לזרוק לחלל מספר לא מבוטל של "סיסמאות" או "מנטרות" שחוקות - ולקבל קלוז-אפ בטלוויזיה.
הנהגת יש"ע, ופרנסי גוש קטיף, כולל הרבנים המתונים - עשו עבודת הכנה ושטח לא רעה כלל - והעובדה "המבצע" הסתיים, הרבה לפני המתוכנן והמצופה על-ידי צה"ל והמשטרה, כמעט ללא אלימות וללא נפגעים רציניים.
ולכן מה חבל - שבסוף התהליך, עם רדת המסך, החשבון הסופי עלול להצביע על כשלון מנהיגותי, חברתי ואבדן הסימפטיה, לדרך, למטרה - ואובדן התמיכה של הציבור החילוני - שהסתמן בתחילת המאבק. כאשר מנהיגות יש"ע ארגנה את "השרשרת האנושית" מהגוש עד לכותל המערבי, או את מבצע "עוצרים וחושבים" - הסימפטיה היתה בשיאה, אבל כאשר השתלטו "המסתננים" ו"נוער הגגות" על הרוב הדומם, הם איבדו בצניחה חופשית, הן את אהדת הציבור החילוני והן את התקשורת.
התקשורת לעומתה, גם הישראלית וגם הזרה, חיפשה "אקשן" - צבע, התפרעויות, דמעות, פריצה לבתים, טלטול ילדים מהחלונות והמרפסות, ונשיאה על כפיים של גברים משתוללים ונשים בוכיות.
זה מצטלם טוב, נותן רייטינג טוב, ולשדרים יש מה לדווח מהשטח.
כמה שידורים, דיווחים, היו לגבי עזיבה שקטה מאורגנת, ובתפילה ובשירה. למען ההגינות צריך לומר - שאכן היו אבל ביחסים של 5-1 לטובת הפרחחים ופורעי החוק, כולל "פרומואים" על ההכנות על השמן, הזיתים, הקמח והזרנוקים והדוקרנים וכלי מלחמה קרה לרבות מאות בקבוקי מים מינראליים לשומרי החומות והגגות.
מעניין לשמוע, עכשיו, כאשר המבצע הסתיים את כל אותם מומחים, פרשנים יודעי דבר ואישי ציבור - שטענו בלהט שצה"ל לא צריך להשתתף בפינוי, זה לא תפקידו ולא ייעודו - ומספיק במשטרת ישראל.
היום ניתן לומר בוודאות ובסיפוק, כי צה"ל כצבא העם - הוכיח פעם נוספת את גדולתו, מיומנותו ונאמנותו - לעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הישראלית.
בבג"צ - שניתן בימים אלה, בו דחה העליון, את עתירתם המיותרת של "פורום המשפטנים למען המתנחלים" - אמר נשיא בית המשפט העליון פרופ' ברק - כי צה"ל הוא הזרוע המבצעת של הדמוקרטיה וחומת המגן שלה. ולכן השימוש בו - למטרה לאומית או משימה לאומית, היא לגיטימית ביותר.
צה"ל, מאז יסודו, נועד אומנם למטרה של הגנה על גבולות המדינה ומשטרה וערכיה הדמוקרטיים וביטחון תושביה. אבל במקביל כצבא העם, הבנוי ברובו על אנשי מילואים, תמיד בא מהעם וחזר אליו בעת מצוקה ומשבר מאז שנות 60-70, ועד לפני זמן קצר, כאשר היו שיטפונות "במעברות" או הצפות בדרום ת"א והקריות. בימים אלה - צה"ל הוזעק לעזרה ובצדק.
כאשר החברה נזקקה - למורות חיילות באיזורי פיתוח ומצוקה - צה"ל נחלץ לעזרה כמו מבצע "נערי-כפול". גם פעילות הגדנ"ע וגם במידה מסויימת יחידות הנח"ל - היו משך השנים לסמל לשיתוף פעולה צה"ל - חברה - ממשלה.
לכן השימוש בצה"ל בשילוב עם משטרת ישראל - היה שילוב מנצח, שהתבקש לאור הנסיבות והסתיים לתפארת צה"ל והמשטרה - כאשר הממשלה והעם חייבים להם חוב על מתן ביטחון וחומת מגן של שמירת הדמוקרטיה.
