אבק הדחפורים הגורסים 2,800 בתים ברצועת עזה ובצפון השומרון מתאבך עדיין בחלל האויר, ועיני כולנו מופנות כבר אל האייטם התקשורתי הבא, אל מלחמת העולם שרון-נתניהו. השאלה הגורלית המנסרת עתה בחלל עולמנו היא... האם יתפרק הליכוד? או שמא עלינו לרדת למקלטים מחמתו של "המפץ גדול"- או שבכלל השד אינו נורא כל כך, ונסתפק רק בניילונים על החלונות, כנגד "המפץ הקטן".
עורכי העיתונים, הקרויים בעגה המקצועית "שומרי השער", החליטו כי מה שצריך לעניין אותנו בימים אלה הם הסקרים המתחרים זה בזה בכותרות העיתונים, ותופסים את מקומם של החזונות האפוקליפטיים של מלחמת אחים ויד איש באחיו רחמנא ליצלן.
8,000 העקורים, הזרוקים בבתי מלון ובדיור זמני, כמעט ירדו מסדר היום הציבורי, ואם יעזו להטריד את מנוחתנו בעתיד ביללות ובהפגנות, נשתתף בצערם כמו שהשתתפנו בצערה של ויקי כנפו.
ובינתיים, בעוד אנחנו מתישים את עצמנו בניחושים אוויליים על רעידת האדמה הפוליטית הצפויה לנו, ומה יהיה טיבו של המפץ? נשגב מבינתנו כי הפתיל של אותו מפץ אינו מצוי כלל בידינו- אלא בידיהם של אבו מאזן ושותפיו בחמאס.
אם יחליטו הפלשתינים לחדש את הטרור במלוא עוזו וקאסמים ינחתו על אשקלון ובנותיה, לא מפץ ולא בטיח, את המחיר המלא ישלם ראש הממשלה אריאל שרון - לא יעזרו לו הפעם: "דברים שרואים מכאן לא רואים משם", הוא יושלך בשאט נפש לפח האשפה של ההיסטוריה. את מקומו יתפוס כהרף עין ביבי נתניהו, חנוט בחליפתו המחויטת ובעניבה תואמת. שוב יכבוש את האקרן ובלשונו המתגלגלת יעשה את הקאמבק שלו, ושוב במיטב הטריקים והשטיקים שלו יעבוד עלינו בעיניים.
כידוע, הציבור שלנו לוקה בסניליות מתקדמת ובזיכרון קצר להפליא, ישכחו לביבי שהיה שותף להריסת היישובים, ושקיפץ מן הרכבת תחנה אחת לפני התחנה האחרונה. העשוקים, שגזל להם את כבשת הרש, גם הם לוקים באותה תסמונת, ישכחו לו את כל מעלליו. אולם, אם יחליט אבו מאזן ושותפיו בחמאס להמשיך ברגיעה היחסית, ייבחר שרון שוב לראש ממשלה ברוב עצום, שלא היה כמותו בתולדות המדינה. וביבי נתניהו, אבל וחפוי ראש, ישוב לעשות לביתו בארה"ב.
היו ימים ולא רחוקים, בהם פעלו ממשלות ישראל במדיניות של "לא חשוב מה יגידו הגויים חשוב מה יעשו היהודים" כמו אמירתו המפורסמת של דוד בן-גוריון "או"ם שמום".
אולם בשנים אחרונות, אחזה בנו רככת ופיק ברכיים, איבדנו את האמונה בעצמנו ובצידקת דרכנו, כבלנו את ידינו ואת רגלינו בהתנדבות, התלות שלנו בארה"ב גברה לאין שיעור, צילו של בית הדין הבינלאומי בהאג מכתיב לנו אפילו את תוואי גדר ההפרדה. כך שבמקום להיאבק בנחישות ולנווט את ספינתנו, אנחנו נישאים כקליפת אגוז על גלים סוערים, תלויים להוותנו, באבו מאזן וחבר מרעיו, המחזיקים באגרוף קמוץ את פתילו של המפץ הגדול שלנו...
