החוקרים חלוקים בדעותיהם לגבי היקף ההגליות והיקף החורבן ואלר חיסול ממלכות ישראל ויהודה. המחלוקת היא בין הגלייה המונית לבין הגלייה חלקית. על-פי גירסה אחת רוב תושבי ממלכת ישראל ויהודה הוגלו ובארץ נשארה רק "שארית הפליטה". על-פי הגירסה השנייה אחוז הגולים היה נמוך וחלק ניכר מהאוכלוסייה נותר בארץ. קיים פער בין הנתונים המספריים שהם חלקיים בלבד לבין התמונה הארכיאולוגית וקיימים חילוקי דעות לגבי חלק מהממצאים הארכיאולוגיים.
גירסה א' - בארץ נשארה רק "שארית הפליטה"
זוהי גירסת המקרא (בעלי דעה זו שמים דגש על הממצאים הארכיאולוגיים).
יהודה - אין חילוקי דעות לגבי אזור בנימין. המחלוקת היא לגבי האזור מדרום לבנימין. רוב החוקרים (תדמור, מזר, גבריאל ברקאי (Gabriel Barkay), ש.ש.ויינברג (S.S.Winberg) ואבי עופר מסכימים שמרבית היישובים מתקופת הברזל שנחקרו בחפירות ארכיאולוגיות חרבו בשלהי תקופת המלוכה. דוד פאוסט הגיע למסקנה שהיה משבר יישובי בין שלהי תקופת הברזל לתקופה הפרסית והוא דוחה את התזה של עודד ליפשיץ לגבי צפון הר יהודה בין בנימין לבית צור. המשבר היישובי נבע ממוות במלחמה,ברעב, בצמא ובמגפות וכן מהוצאות המוניות להרג ובריחת ניצולים מהארץ. ביהודה, קבע עודד בוסתנאי, הגליית העילית, הצבא ובעלי המלאכה, החורבן הגדול, האבדות בנפש ובריחת פליטים הביאו לקריסת המוסדות האזרחיים והצבאיים ולפרימת המרקם החברתי בוסתנאי בדעה שהייתה הגלייה המונית אך לא טוטאלית וביהודה נשארה "שארית הפליטה". על-פי הנתונים המקראיים שהם חלקיים הגיע מספר המוגלים לכ-15,600 מתוך 110,000. אבל מלמט העריך שסנחריב היגלה כמה אלפים ובגלות יהוייכין הוגלו 30,000.
ישראל - עודד בוסתנאי קבע שהאוכלוסייה שנותרה בממלכת ישראל לשעבר נותרה ללא מנהיגות מקומית ולא הייתה מסוגלת להתארגן מחדש על בסיס אתני- לאומי, ישראלי. צבי גל קבע שהגליל התחתון חרב ברובו. מתוך 22,500 הוגלו 13,520 ואילו לגבי הגליל העליון והגלעד חסרים נתונים וגם הממצאים הארכיאולוגיים הם חלקיים בלבד. פאוסט מצא שבאזור השומרון שרדו חוות שהתקיימו ברציפות מהמאה ה- 8 עד המאה ה- 2 לפנה"ס. מהשומרון הוגלו 27,290 מתוך 102,250. בסה"כ הנתונים החלקיים הם 40,800 מתוך 350,000 . בוסתנאי הביא ראיות מהמקרא, מכתובות ומסמכים ממסופוטמיה ומחומר איורי. מהמקורות המקראיים הפזורים על פני המקרא שהתייחסו לנושא נוצר הרושם שרבים הוגלו ובארץ נותרו מעטים. על-פי הרשימה בעזרא ב' חזרו לארץ לאחר הכרזת כורש ב-538 לפנה"ס 42,360 אבל לא כל הגולים חזרו. מכאן הסיק בוסתנאי ההגלייה הייתה הרבה יותר גדולה.
גירסה ב' - חלק ניכר מהאוכלוסייה נותר בארץ
יהודה - ליפשיץ ו
ישראל פינקלשטיין בדעה שהתיאורים המפוזרים במקרא על התרוקנות ממלכת יהודה מתושביה ועל ההרס המוחלט הם מוגזמים. ירושלים וסביבתה, השפלה, הנגב והמדבר נפגעו באופן קשה אבל צפון יהודה ובנימין כמעט לא נפגעו. ההגליות היו מצומצמות וכללו בעיקר את העילית ואת תושבי ירושלים. להערכתם מרבית האוכלוסייה נשארה ביהודה ורק מעטים הוגלו. לדעתם, הכתובים במקרא המדברים על חורבן גמור ועל הגלייה טוטלית הם מאוחרים ומגמתיים ונכתבו מנקודת הראות של הגולים שחזרו. תזת "הארץ הריקה" טופחה ע"י הגולים לבבל ששבו לאחר הצהרת כורש, שראו עצמם כיורשים הבלעדיים של הארץ. ההיסטוריוגרפיה המקראית אינה משקפת את המציאות בארץ בתקופה הניאו-בבלית.
חוקרים אלה מסתמכים על הנתונים המספריים הנמוכים של הגולים במקרא ובכתובות האשוריות והבבליות בהשוואה להתבטאויות כלליות במקרא המדברות על "הארץ הריקה". יש חילוקי דעות לגבי מספר הגולים שהוגלו מממלכת יהודה. הנתונים נעים בין כ-20,000, לכ-40,000. להערכת ליפשיץ נותרו ביהודה 40,000 מתוך 110,00 ולהערכת פינקלשטיין/סילברמן נותרו ביהודה כ-50,000 מתוך 75,000.
ישראל - הנתונים על ההגלייה מממלכת ישראל הם חלקיים בלבד. חסר מידע על ההגליה מהגליל העליון ומהגלעד.מספר הגולים על-פי הנתונים הידועים הוא 40,080. אבל, אם מספר תושבי ממלכת ישראל ערב הכיבוש האשורי היה 350,000 הרי רק 20% הוגלו.
