ראש המועצה של כו ו ו ו לם
בימים אלו של פעילות קדחתנית של בחירות לראשות העיר, נזכרתי בראש המועצה הראשון שלנו, איש יקר אשר שירת את המושבה במשך שנים ארוכות, והיה מקובל על כולם. כל מעייניו היו להיטיב עם המושבה ועם תושביה. הוא לא רדף כבוד, וסירב בתוקף לקבל שכר עבור מילוי התפקיד. משכורתו כמנהל הפרדסים הספיקה לו (היא היתה צנועה כי הוא האמין שאסור לו להשתכר יותר מפועל), ובאורח חייו הפשוט נתן דוגמה אישית לאחרים.
רבים הסיפורים עליו ועל פעלו, ואביא כאן רק אחד מהם, אותו שמעתי מאבי ז"ל, ואשר יעיד על אופיו של ראש המועצה: יום אחד הוזמן אבי לפגישה במשרדו, והכסא עליו התיישב היה רעוע. המארח לא התעצל, ביקש את סליחתו של אבי, שלף פטיש וכמה מסמרים ותיקן את הכסא חיש קל. התנהגות לא אופיינית לאיש ציבור בימינו.
אישה צדיקה היתה
היא הגיעה ארצה בגיל מבוגר יחסית, עם בעלה וארבעת ילדיה. כל רכושם נלקח מהם בגולה, וכאן נאלצו להתחיל הכל מחדש. השנים הראשונות היו למודות סבל, אך המשפחה עבדה קשה והסתפקה במה שיש.
האישה נרתמה מיד עם בואה לעזרה לזולת, למרות קשיי הפרנסה והטיפול בילדיה. היא עזרה לחולים ולקשישים, למשפחות מרובות ילדים שהיו במצוקה ולקשי יום שלא ידעו להתמודד בעצמם עם בעיותיהם. היא לא נרתעה גם מעשיית חסד של אמת לנפטרים. כל זאת עשתה בצינעה מבלי לבקש הכרת תודה או כבוד.
רבים מבני המושבה, ביניהם כאלו שהתבססו ברבות השנים, חייבים הרבה לאישה הזאת. חלקם ידעו להעריך ונצרו אותה בליבם. אחרים העדיפו לשכוח את תקופת המצוקה ואת מי שעזר להם.
בגיל מופלג, ללא סבל, כשהיא מוקפת בדורות של צאצאים אוהבים, הלכה לעולמה. היה מי שאמר עליה כי היתה זו דרכו של האל לגמול לה על כל השנים שנתנה לזולת.