בשעה ששורות אלה נכתבות, חקירת התאונה הימית שבה נהרגו שיבעה דייגים יפאנים בתאונה עם אוניית "צים", נמצאת בעיצומה. הפרט הזה חשוב במיוחד, משום שיהיה זה בוודאי לא נכון ולא הוגן להטיח ברגע זה האשמות באף אחד מן הצדדים, לא היפני ולא הישראלי, באחריות לתאונה ולתוצאותיה. ובכל זאת, כבר עכשיו ברור: בבסיס הטרגדיה הזו עומדת שאלה אחת פשוטה וקריטית - האם מישהו מצוות ה"צים אסיה" ידע שאירעה תאונה, ולמרות זאת לא סייע?
אם איש לא חש במגע הקטלני של אוניית המשא הגדולה בספינת הדייגים הקטנה (יחסית), ניתן יהיה להאשים אולי את הצוות ואת רב החובל הישראלים ברשלנות, אבל קשה יהיה להאשים אותם בהפקרת נפגעים בים. נכון שהפרשה הזו מריחה כמו דג ישן, אבל הדיפלומטיה, בציניות האופיינית לה, בוודאי תצליח להשתיק את רעש הסיפון המתרסק של הסירה היפנית.
אבל אם יתברר שמישהו שם ידע, לא דיווח וגם לא הגיש עזרה כמתבקש, ואת זה צריך לחקור היטב ולעומק, מדובר בהרבה יותר מטרגדיה.
עם כל הצער, ובאמת - כל אדם שנהרג הוא עולם מלא שאבד ומשפחה שנהרסה, מנקודת מבט ישראלית, לא חייהם של שיבעה דייגים קשיי יום עומדים כאן על הפרק, אלא עניין מוסרי מדרגה ראשונה.
החוק מחמיר במיוחד עם מבצעי תאונות פגע-וברח, יותר בגלל שברחו מאשר בגלל שפגעו. כשאתה משאיר בשטח אדם שנפגע על-ידי כלי תחבורה כלשהו, כל שכן כשאתה נהגת בכלי התחבורה הפוגע, אתה למעשה מפקיר אותו למות ומחסל כל סיכוי להציל משהו מהנזק שגרמת. את זה כל ילד יודע. לא צריך להיות קצין משמרת או רב חובל בצי מכובד כמו "צים". אנשים שחונכו כל חייהם לא להשאיר בשדה הקרב חבר פצוע, לא יכולים בשום אופן להשאיר באמצע האוקיינוס אנשים שעדיין נאבקים על חייהם. ובים, את זה כל גולש מתחיל יודע, הכללים הללו חשובים, חמורים וברורים עוד יותר.
אז יכול להיות שהתנצלות רשמית של "צים", פיצויים נדיבים וכמה שיחות בין דיפלומטים רמי-דרג ישתיקו זמנית את הדי הסיפור הזה, אבל לי אין ספק שהנושא רחוק מסופו. כשהעיתונות תחליט "להתלבש" על הסיפור הזה, וקרוב לוודאי שהיא כבר עושה את זה, אין להוציא מכלל אפשרות שמישהו יצטרך לשלם על ההתנהלות בפרשה.
אבל לפני הכל יש להדגיש שוב, ובמשנה תוקף: את החקירה צריך למצות עד תום, לבדוק כל פרט, כל עדות, ורק אז לראות אם יש בסיפור הזה גם רעים או רק שבע גופות וספינה אחת שבורה.