לאחר ויכוחים רבים, שונים ומגוונים, בוועדת "הצירופים" של האיחוד האירופי, המורכבת משרי החוץ של כלל החברות המלאות באיחוד האירופי, אשר בראשן גרמניה, צרפת ובריטניה, נתקבלה בסוף השבוע בצורה של כן ולא, החלטה גורלית וחשובה ביותר בתולדות העם הטורקי - כניסה למו"מ לחברות מלאה באיחוד האירופי.
בסוף השבוע האחרון הסירה אוסטריה, שהיתה בראש המתנגדות ש"יצאו מהארון" בראש מורם מול הכוונה לצרף את טורקיה לאיחוד האירופי, את התנגדותה לניהול מו"מ עם טורקיה לקראת הצירוף.
אוסטריה בלטה בהתנגדותה על רקע המדינות המתנגדות האחרות, שחששו לומר את הדברים בגלוי והסתתרו אחריה. שרת החוץ האוסטרית, אורסולה פולסניק, דנה רבות עם שר החוץ ג'ק סטרו והסירה את "הווטו" האוסטרי לאחר שהובטח לה כי העניין יובא למשאלי עם והצבעות במוסדות האיחוד. כל זאת לאחר שאנקרה הבהירה כי לא תסכים להיות חברה למחצה אלא מלאה בלבד.
כיום נפתח לו המו"מ בין אירופה לטורקיה אך קל להבין שכיום יהיה יותר קל לאיחוד האירופי להכניס את קרואטיה וסרביה מונטנגרו למשל מאשר את טורקיה.
מיד לאחר אישור ההחלטה בפגישת שרי החוץ של האיחוד בלוקסמבורג יצא שר החוץ של טורקיה, עבדאללה גול, ללוקסמבורג הבירה וצולם מחובק עם ה"אב הטוב", שר החוץ של בריטניה ג'ק סטרו, שהיה "הפה" של ארה"ב בפגישת "שרינו" בלוקסמבורג. הטורקים חיים באשליה כי ההחלטה של השרים האירופים תסייע לה להיכנס כחברה מלאה והדוגמה הטובה ביותר היא הגשת מועמדותה של מדינת ישראל לחברות במועצת הביטחון שתאושר אולי ב-2028, וכך בדיוק לגבי טורקיה באיחוד האירופי.
הטורקים טוענים כי הם יצאו לדרך חדשה וכי הם מתחילים ליישם את הליברליות וחופש זכויות האדם האירופי אצלם, אך הם לא מבינים כי זה רחוק מהם עוד אלף שנות אור.
טורקיה היום היא עדיין אותה המדינה המוסלמית הגדולה ביותר המבוססת על איסלאם פנאטי, אולי הרבה יותר חופשי ודמוקרטי ממדינות ערב והאיסלאם באפריקה ובאסיה, אך לא יותר מזה ובטח שלא מתאימה להשקפות "החירות החופש והשוויון" האירופיות.
בינתיים אירופה מציבה תנאים לא פשוטים לטורקיה:
1. הכרה רשמית של טורקיה בטבח בארמנים.
2. פירוק הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין.
3. ביטול השטח הצבאי הטורקי מעל צפון קפריסין.
4. ההכרה הרשמית ברפובליקה של קפריסין כשולטת הריבונית על כל שטחי האי.
5. יישום חופש זכויות אדם, חירות ושוויון.
קשה להניח שהדרישות הללו ימולאו. הוויכוח הקשה בין יוון לטורקיה על עניין האי הקפריסאי מתנהל כבר 25 שנה, ואין סיכוי שטורקיה תפרק את צפון קפריסין ותאחד את האי, ובטח שלא תכיר בקפריסין היוונית.
הטורקים לא יכולים להכיר היום במצבם בטבח בארמנים, במיוחד לאחד כל כך הרבה שנים של הכחשה.
רוב מדינות אירופה החברות באיחוד מבינות כי צירוף טורקיה יעיק על על האיחוד, המתקשה כבר היום לתפקד בגלל בעיות אבטלה קשות בגרמניה, צרפת, הולנד ובלגיה. בפני האיחוד עומדות עכשיו שאלות בוערות לא פחות כמו האם להכניס במצב של היום את רומניה ובולגריה לאיחוד, כפי שראשי האיחוד התחייבו לממשלות סופיה ובוקרשט.
שרי החוץ האירופאים, אשר לוחמים ימים ולילות בעצירת ההגירה ההגדולה של אפריקנים הנמלטים לאירופה, לא יכולים להרשות לעצמם להכניס את טורקיה אשר תגרום לעליית מספר המהגרים ולהכנסת האיחוד לחובות אדירים. לכן באירופה אומרים שבהתנגדות האוסטרים יש לא מעט הגיון. השאלה היא איך מתירים את הפלונטר הזה בלי לגרום לאי נעימות דיפלומטית.
כמובן שרוב שרי החוץ של האיחוד האירופים, ובראשםשר החוץ היוצא של גרמניה, יושקה פישר, שרת החוץ האוסטרית, אורסולה פולסניק, הממונה על ענייני החוץ באיחוד האירופי, חוויאר סולאנה ואחרים, טוענים כי המו"מ עם טורקיה ייארך שנים ארוכות, אבל השאלה היא האם בכניסה אל האיחוד האירופי טורקיה באמת יוצאת לדרך חדשה? האם אלה באמת חיים חדשים?