אל העורך של ידיעות אחרונות
תגובה לדורית הרשקוביץ, "מחסום הבושה"
מוסף סוכות, יום שני, י"ד בתשרי תשס"ו
העט עולה על החרב, אומרת גברת הרשקוביץ, וצדק בידה. גברת הרשקוביץ יצאה אל השטח, ועטה מושחז בידה, כדי לתאר לנו את זוועות המחסומים ביהודה ושומרון. מכיוון שניסוחים והגדרה לשונית תורמים רבות לתפיסה האנושית, ומכיוון שגברת הרשקוביץ מצטיינת בלשונה, רציתי אם כך לנסח את הגדרותיה של הגברת מתצפית המחסומים, מכיוון מעט שונה. נעסוק כאן בהגדרות בלבד.
תל אביב: שטח כבוש אשר נקנה בעורמה מידיו של בדואי לא מתוחכם בעסקת מירמה על-ידי היהודי הערמומי מר שלוש. לדעת כל המוסלמים, העיסקה הזו בחטא יסודה, יש לבטלה מיד ולהשיב את הגזילה לבעליה.
הכיבוש: שתי אפשרויות. אחת - כיבוש הארץ בידי יהושע בן נון לפי צו שקיבל בירושה מאב קדמון בשם אברהם. האב הקדמון מקובל גם על המוסלמים, כאביהם של יצחק ושל ישמעאל. לידיעה, לא הפלישתים ולא הפלשתינים מצויים ברשימת שבעת עמי כנען.
שתיים - הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל במאה השביעית, שלווה בשפיכות דם נוראה של יושבי הארץ, שהיו ברובם יהודים וצאצאי יהודים שהתנצרו.
ההשפלה: הצורך להקריב את הבנים כדי שהאבות ששרדו ימשיכו לחיות בכאב וזעם וחוסר ישע, רק מכיוון שהם יהודים. או, ודאות שיום אחד יגיח לוחם חופש חמוש אל הצומת ויהרוג כל יהודי הממתין לטרמפ. או, הביטחון המוחלט שיום אחד תהיה בתך במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון, באוטובוס, בכניסה לקניון, בתור למועדון לילה, ואין לאל ידך למנוע זאת, בשל החלטות הבג"צ והראיס.
אדמתם: האדמה שגזלו, אם בכיבוש מן המאה השביעית או בהגירה המסיבית לארץ ישראל, שעברה פיתוח מואץ על-ידי היהודים.
לידיעה: 90 אחוזים ויותר מארץ ישראל היתה אדמת "כתר", דהיינו, ללא בעלים בשנת תשי"ז (שנת שיחרור יהודה ושומרון מעול כובש זר).
כל חייל מלך: היתפסות לקשקוש של חייל אחד והכללה על כל המדינה והצבא. אין פלוגה, אין גדוד, אין חטיבה, אין אוגדה, אין פיקוד, אין פרקליטות צבאית, יש רק סמל רברבן אחד, והוא צבא הגנה לישראל.
מחסום watch: עברית בבקשה. תצפית המחסומים. התאגדות של נשים שבעות ומשועממות שנועד לעזור לאויב האיסלמו-פשיסטי להעביר נשק, תחמושת, חומרי חבלה ואמצעי שיגור (שאהידים) אל לב האוכלוסיה האזרחית בכל אתר ואתר.
הפרת זכויות האדם: הפרת הזכות הטבעית של שאהיד ושאהידה להתפוצץ בכל מקום שאוותה נפשם להתפוצץ בו ולקחת איתם אל הגיהנום את המספר המירבי של יהודים עוברי אורח. או ספרדים, או אמריקנים, או מומבסאים, וכולי וכולי.
מתנדבות: נשים משועממות ושבעות שאינן צריכות לעבוד למחייתן ואשר אינן מסגירות מהו מקור המימון לדלק, זמן, ביטוח בריאות, ביטוח לאומי, אבטחה, פרסום, כתיבת ספרים ופירסומם. אפשר לברר מי מממן את ההתנדבות הזו, והם אינם אוהבי ישראל.
מחסומים פנימיים וחיצוניים: בחיי שאינני מבין את ההבדל מבחינתו של ערבי. כל מחסום הוא סימן לריבונות יהודית, ולא משנה היכן הוא מוקם, אם בכניסה לבאר שבע או בכניסה לאפרת. כל שומר בתחנת אוטובוס הוא טמא כמו חייל במחסום ג'ינזאפוט. לכן האבחנה של הגברת הרשקוביץ איננה עניינית.
מתנחלים: כל יהודי החי בארץ ישראל כאזרח של מדינת ישראל הריבונית הינו מתנחל. גם גברת הרשקוביץ היא מתנחלת, אלא אם תעבור לגור בעזה, תוותר קבל עם ועולם על אזרחותה הישראלית ותקבל אזרחות פלשתינית. מעמדה יחשב אז לדהימי, ועליה לקבל את המגבלות של המצב המשפטי של היות דהימי.
כפרים פלשתינים: אלה עמדות הכיבוש המוסלמי. כיאות לעמדות של צבא כובש אין בהן לא שירותים חברתיים ולא טיפוח הסביבה, לא ספרייה ולא מרפאה ראויה לשמה. לעומת זאת יש בעמדות אלה המון חמושים והמון נשק. מכיוון שאלו עמדות של צבא כובש, אין הם מעוניינים להסגיר את שם העמדה ומי מופקד עליה וכך נמצא כי גברת הרשקוביץ מתברברת בשטח.
התנחלות: כל ישוב יהודי בארץ ישראל הוא התנחלות בלתי חוקית שיש לעקרה. לואיס פראחאן מדטרויט יכול להסביר זאת גם באנגלית, ואבו מאזן ברוסית משובחת.
חיוך לפלשתינים: דרך טובה לסמן את מעמד הדהימי שהכותבת מצטיינת בו.
אזרחים פלשתינים: נציגי הפולש הזר המנועים בעל כורחם מלשוב לארצות מולדתם ששטחן הכולל הוא פי אלף ממדינת ישראל. הם אזרחים של ישות שאיננה באמת קיימת אלא כאמצעי מוצהר להכנת רצח העם של יהודים.
שרשרת של הפתח: הסימול המודרני של צלב הקרס. הכוונות זהות, היכולות פחות. גם צלב הקרס היה פעם סמל מקובל, אהוד אהוב ומכובד, אבל לא על יהודים. מעניין מדוע.
זיקוקין: מה לנער מורעב ולזיקוקין די נור? האם לחם לא מתאים לו יותר? האם ברור לגברת הרשקוביץ כי בזיקוקין די נור יש אבק שריפה בכמות נכבדת?
לעבוד לפרנסתו: לא ברור מדוע חייב הריבון היהודי לדאוג לפרנסתו של הפולש הזר שמקומו הטבעי בין בני עמו מעבר לירדן. אומרים שבאופירה יש ביקוש לעבודה לאחר שהפועלים המצרים נטשו עקב הפיגועים.
סיפורי הגלות: בכל הספרות הגלותית לא מצאנו ולו מקרה שאישה יהודיה לבשה חגורת נפץ והתפוצצה במסעדה מלאה באדם. אולי זה ההבדל הנשגב מבינתה של הכותבת.
המשפט היחיד הרלוונטי בכל המאמר הוא אימרתו של החייל: "הערבים האלה, והנשים (דהיינו, אותן שבעות משועממות תל אביביות) אינם מבינים שזו הארץ שלנו".
אם גברת הרשקוביץ איננה מבינה את האמת הפשוטה הזו, איננה מקבלת את היותה חלק מן העם היהודי המסומן לרצח, הרי שבאמת אין לה מה לעשות פה והיא מוזמנת לממש את החלום הפוסט-ציוני בקוסטה ריקה.
כעיתון המכור לקונצפציית השלום בכל מחיר, לריבוי קורבנות השלום, אינני מצפה שידיעות אחרונות יפרסם את המילון החדש-ישן למושגים שעוותו ללא הכר על-ידי הגברת הרשקוביץ. ההתעלמות לא תועיל. השאהידים ממתינים לפתיחת שער, ואין לנו אלא להתפלל שגברת הרשקוביץ לא תצליח לעשות זאת.
