למי הסמכות לדון בפיטורי בני זוג

תמצית העובדות

האם תובענה בנושא פיטורים, שעילתה ביחסי עובד ומעביד, על-רקע סכסוך אישי בין בני זוג - מקומה להתברר בבית המשפט לענייני משפחה, כטענת האשה, או בבית הדין לעבודה, כטענת הבעל? בשנת 1970 התקבלה המשיבה לעבודה בחברה שבבעלותו של המבקש. במהלך השנים התפתחו בין המבקש למשיבה קשרים אישיים שחרגו מיחסי עובד ומעביד, וביום 24.5.89 נישאו השניים. כעבור מספר שנים, לאחר שיחסיהם עלו על שרטון, הגישה המשיבה ביום 6.2.02 תובענה למזונות ותובענה למתן סעד הצהרתי בענייני רכוש לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. המבקש הגיש, מצידו, ביום 9.3.03, תביעה לגירושין לבית הדין הרבני האיזורי. ביום 2.1.04 פיטר המבקש את המשיבה מעבודתה בחברה. הרקע לפיטורים שנוי במחלוקת בין המבקש למשיבה. לדברי המבקש, הפיטורים לא היו קשורים כלל לסכסוך המשפחתי, בעוד שלדברי המשיבה, הפיטורים לא היו אלא נדבך נוסף בסכסוך העמוק שנתגלע בין בני הזוג. ביום 12.1.04 הגישה המשיבה נגד המבקש והחברות שבבעלותו בקשה לצו מניעה נגד ביצוע הפיטורים. בקשה זו הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט החליט, שאין לו סמכות לדון בבקשה, שכן הסמכות הייחודית לדון בפיטורים נתונה לבית הדין לעבודה. על החלטה זו הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את הערעור וקבע, כי לבית המשפט לענייני משפחה נתונה הסמכות לדון בבקשה. הערעור התקבל: לבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות לדון בבקשת המשיבה בעניין פיטוריה ממקום עבודתה נקבע - אין בעצם קיומם של יחסי משפחה, כדי לשלול קיומם של יחסי עבודה, או כדי לחסום את הגישה לבית הדין לעבודה. בענייננו מתקיימות דרישות הסמכות של בית הדין לעבודה. לכאורה, לבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות לדון בתובענה, שכן סמכותו של בית הדין לעבודה הינה סמכות ייחודית, כלשון סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע - ומוכנה אני לצורך הדיון הנוכחי לקבל קביעה זו - כי גם דרישות הסמכות של בית המשפט לענייני משפחה, מתקיימות בענייננו. האם חקיקת חוק בית המשפט לענייני משפחה, אשר נחקק אחרי חוק בית הדין לעבודה, גרעה מסמכויותיו של בית הדין לעבודה? נקבע - התשובה לסוגיה זו מצויה בסעיף 25(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, שבא במפורש להסדיר מקרים כגון זה שבפנינו, בהם מתקיימות הדרישות הכפולות של שתי הערכאות: כאשר בין הצדדים קיימים גם קשרי משפחה וגם יחסי עובד ומעביד, וכאשר עילתו של הסכסוך המשפטי ביחסי העבודה אך מקורו ביחסים המשפחתיים. הסעיף מבהיר, כי בית המשפט לענייני משפחה לא בא לגרוע מסמכויות בית הדין לעבודה. נקבע - בית המשפט המחוזי ביסס את פסק דינו על פסיקת בית משפט זה בפרשת "חבס" ועל המגמה של ריכוז הסמכויות בסכסוכי משפחה בידי בית המשפט לענייני משפחה, אלא שהמקרה דנן אינו דומה לפרשת חבס, שכן שם השאלה שעמדה להכרעה, היתה לאיזו ערכאה של המערכת האזרחית הרגילה - בית המשפט המחוזי או בית המשפט לענייני משפחה - נתונה הסמכות לדון בתובענה, בשעה שהסוגיה שבפנינו עוסקת בתיחום גבולות הסמכות של בית המשפט לענייני משפחה ביחס לטריבונלים מיוחדים, העומדים מחוץ למערכת האזרחית הרגילה. לכן, אין להרחיב את סמכויות בית המשפט לענייני משפחה הרחבה נוספת, מעבר למה שנקבע בפרשת חבס, ומעבר לכוונתו של המחוקק. נקבע - בסיטואציה של יחסי עבודה בין בני משפחה, כאשר פורץ סכסוך במשפחה, קיימת סכנה, כי בן הזוג המעביד יעשה שימוש לרעה בכוחו כמעביד לפגוע בזכויותיו של בן זוגו העובד, וההגנה על האינטרסים של העובד מחייבת הבחנה ברורה, בעת משבר, בין המערכות הכפולות בהן מצויים הצדדים. זכויות העובד וההגנות, המוענקות לו בעת פיטוריו, צומחות מיחסי העבודה ומיחסים אלו בלבד, ולכן ראוי שסוגית הפיטורים תידון בבית הדין לעבודה. נקבע - על-פי לשון החוק ותכליתו, מן הדין ומן הראוי, כי פיטורי עובדים, הבאים על-רקע סכסוך משפחתי, יתבררו בבית הדין לעבודה. תוצאה זו מתאימה במקרה דנן, ולו על-רקע העובדה, כי יחסי המשיבה והמבקש כעובדת ומעביד קדמו לנישואיהם בתשע עשרה שנים.