ביום 2.10.05 ניתנה בבית המשפט העליון החלטה (על-ידי כבוד השופטת א. פרוקצ'ה) בבקשת ערעור על החלטת בית משפט מחוזי (בע"מ 2433/04) אשר העלתה את חיוב המזונות שהוטל על אב בגין מזונות ילדיו בין השאר משום שעזב את הבית לטובת מגורים עם אשה אחרת.
בית המשפט העליון קיבל את בקשת הערעור דן בה כערעור וקבע כי בהערכת מזונות שעל אב לשלם לילדיו יש לקחת בחשבון את צורכי הילדים, הכנסת האב, יכולתו הכלכלית וכן יכולתה הכלכלית של האם.
בית המשפט העליון אף הוסיף וקבע כי כאשר פוסקים מזונות יש לשכלל את הכנסות המשפחה מכל המקורות, תוך התחשבות בכלל היכולות מול הצרכים ובהתאם לכך לקבוע את שיעורם הסביר של המזונות.
פסיקה זו מצטרפת לפסיקה אחרת שניתנה במהלך חודש יוני האחרון בבית המשפט העליון, (בע"מ 5750/03, אף היא על-ידי כבוד השופטת א. פרוקצ'ה). באותו המקרה נדונה בקשת ערעור על פסיקת בית המשפט המחוזי אשר הפחית את סכום החיוב שעל האב לשלם לכלכלת שלושת בנותיו הקטינות.
באותו המקרה בית המשפט לענייני משפחה חייב את האב בתשלום בסך 1100 ש"ח לחודש עבור כל ילדה וכן חייבו בתשלום מחצית החזר המשכנתא, תשלום מחצית מתשלומי המעון ומחצית התשלומים בגין ההוצאות הרפואיות החריגות.
האב ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי וטען שהסכום שנפסק אינו מותיר בידיו סכום סביר למחייתו. בית המשפט המחוזי קיבל טענה זו והפחית את החיובים השוטפים בהם חויב האב בגין מזונות כל אחת מהקטינות. על כך הוגשה לבית המשפט העליון בקשת הערעור.
בית המשפט העליון דחה הבקשה וקבע כי כאשר נקבע סכום מזונות יש לקחת בחשבון גם את יכולתה הכלכלית של האם אשר משליכה על היקף צרכיו של הילד ועל היקף המזונות שעל האב לשלם.
בית המשפט העליון ציין כי פסיקת מזונות על דרך איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות אינו סותר את הדין האישי ומתיישב עם תפיסת החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט – 1959.
לעניות דעתי אמירה זו היא ההיא האמירה המשמעותית בכיוון החלת השיוויון בנושא המזונות זאת לאור פסיקת בית המשפט המחוזי בשעתו (כבוד השופטת שטופמן) אשר קיבלה ערעור על פסק דינו של כבוד השופט בדימוס י. גרניט (תמ"ש 86791/97) שקבע כי יש לפרש את החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) תשי"ט – 1959 (להלן: "החוק") באופן היוצר חלוקה שיוויונית אקוויטאבילית בין ההורים לפי הכנסותיהם תוך התחשבות ב"עושרו" של כל הורה, וקבעה כי ככל שמדובר ביהודים יש לפסוק מזונות על-פי הדין האישי כאמור בסעיף 3(א) לחוק וכי שינוי החקיקה אשר תבטל את סעיף 3(א) לחוק בהיותו מנוגד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ולעקרון השיוויון והותרת סעיף 3א לחוק הקובע כי אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו על כנו, צריכה להתבצע על-ידי הרשות המחוקקת ולא ע"י שופטי בית המשפט.
במידה ובית המשפט העליון ימשיך לפסוק פסיקות בנושא מזונות ילדים ברוח פסיקותיה של כבוד השופטת א. פרוקצ'ה עשויה בסופו של יום להתקבל תוצאה הרצויה אגב לשני הצדדים (אב ואם) מכיוון שנשים אשר בעליהן משתכרים באופן ניכר יותר מהן תקבלנה מזונות גבוהים מאלו הנפסקים כיום, בני זוג המשתכרים באופן דומה ישאו בנטל המזונות בחלקים דומים וגברים המשתכרים פחות מנשותיהן ישאו בנטל פחות מזה המוטל עליהם כיום מכח הדין האישי.
