זה לא משנה עם איזה שם מפלגת "שרון עכשיו" תרוץ לבחירות. תנועת "שלום עכשיו" אוהבת את הפילוג בליכוד. לאידיאולוגיה שהטיפו עשרות שנים הצטרף הבולדוזר. לא עוד פטפוטי ביצים על עקירת ישובים בנוסח "הא לך אויב אכזר". מעתה מתניעים, ויאללה... קדימה. ה"אחריות הלאומית" מחייבת.
שלושה ימים חיפשו שם למפלגה החדשה. אחרי שהחליטו על השם "קדימה", חזרו לשם הקודם "אחריות לאומית". שם טעון. מבחינתו של המפקד, אזרחים שחשים "אחריות לאומית", אז יאללה "קדימה", "אחרי".
קדימה לאן?? לא צריך לשאול שאלות. זה לא דמוקרטיה כאן. יש "רועה" (כמו שכתבו גדי בלום וניר חפץ), ויש עדר כבשים. והרועה מוביל את העדר "קדימה"- לדיקטטורה!!
הסקרים מוכיחים שהעם בשל למשטר חדש, יעיל ואפקטיבי. היה רגע אחד שהתגנב החשש שמא "שחורי הדמוקרטיה" יסכלו את התוכנית להפוך את המדינה המקרטעת הזו לדיקטטורה. זה היה הרגע שבו הדיקטטור השליך לפח הזבל את תוצאות משאל מתפקדי הליכוד. אלא שהם, דווקא הם, הניחו מכסה על הפח, לבל יצליח גורם כלשהו לאנוס את הרודן לכבד את התוצאות. עוד הוכחה שלא מוכרחים שפם כדי לטעת בהמונים את האמונה בעוצמתו של הרודן.
זהירות! הקדנציה השנייה של שרון היא הפרוזדור מדמוקרטיה נכה לדיקטטורה יעילה. המעבר החלק הזה מתאפשר רק בזכות תמיכה של כל הגופים שאמורים לאזן את הכוח המצוי בשלטון דמוקרטי. קרי, הפרקליטות, האקדמיה, המשטרה, בית המשפט העליון, ובעיקר התקשורת (עיתון "הארץ" במאמר מערכת: "השחיתות יכולה לחכות"). התברר שדווקא הגופים האלה, הם שסיפקו לו את האנרגיות הנכונות.
שרון הדהים אותם בנחישותו. אחרי שעקר יהודים מביתם וריסק את הליכוד, הוא הפך ליקיר כלבי השמירה. התקשורת שהוא מקבל דומה למה שזוכים עריצים ממעריצים. הדורסנות שלו מייחמת אותם.
ולמרות שהם עוטפים אותו בסופרלטיבים ושומרים עליו מיריבים פוליטיים, אין בנמצא עיתונאי אחד לרפואה שיגיד עליו שהוא מנהל את העניינים באופן דמוקרטי, ו/או שהוא מנהיג ישר דרך. מפני שגם להתבזות יש גבולות.
עוד דבר מדהים, המוכיח את המעבר של כולנו מדמוקרטיה נכה לדיקטטורה יעילה. בתקופתו של שרון, בניגוד למה שמקובל במדינות נאורות, לא ראינו אופוזיציה ראויה. אילו היתה, היו יכולים להפיל אותו. עננה פלילית המרחפת מעל לראשו של מנהיג מדינה היא חלומו הרטוב של כל יו"ר אופוזיציה. מנהיג חשוד נחשב לברווז צולע והלגיטימיות שלו פגומה. אלא שטומי לפיד, ולפניו שמעון פרס, העדיפו להמתין בסבלנות מתחת שולחנו של הרודן. אולי יזרוק איזה עצם.
וכאילו לא די בעננה הפלילית המלווה אותו מהיום הראשון, הבן הפושע שלו (יחי הנפוטיזם!)יושב מלוא כובד משקלו על כיסא ששייך לנציג הנגב, למרות שהוא גר בתל אביב. ואין פוצה פה. במיוחד לא הוא. על שום נושא.
הפושע הזה, שרק בזכות יכולתו לשתוק מול חוקרי משטרה, אבא שלו מכהן בתפקידו, הוא זה שניהל את מפלגת השלטון. בימים אלה, בטרם ייכנס לכלא, הוא הכוח המניע מאחורי מפלגת החווה המתהווה. מבחינתם, מותחי הביקורת יכולים לקשקש, אם כלבי השמירה ממשכים לכשכש.
במדד השחיתות שפורסם ב"כנס שדרות" (22.11.05), תפס עומרי שרון את המקום הראשון מבין חברי הכנסת. כשהוא יושב בפאב תל אביבי וחבריו שואלים אותו לשלומו, הוא משיב בחיוך: "לא יכול להיות יותר טוב. באותם סקרים שהשם שלי מופיע, אני במקום הראשון, ובסקרים שאבא שלי מופיע, גם הוא נמצא במקום הראשון. רק שימשיך כך". יש לו חוש הומור לבחור.
הפוליטיקאים בישראל מכונים "אנשי ציבור", "נבחרי ציבור", "משרתי ציבור", שליחי ציבור" וכו'. המכנה המשותף של כל השמות האלה הוא - החיבור לציבור. במפלגתו החדשה של שרון, אף אחד מכל הח"כים שיכניס לכנסת לא יתלבט בין הנאמנות לציבור לבין הנאמנות למנהיג. מפני שהדיקטטור מתעב נאמנות.
מנקודת מבטו הנאמנות מעצבנת. היא מכילה בתוכה סימני שאלה. נאמנות למי? למצפון? לציבור (אידיאולוגיה) שבשמו הנבחרים פועלים, או למנהיג המוביל?
צייתנות!!!
נאמנות - אאוט, צייתנות - אין. רק עם צייתנות אפשר לבצע פרויקטים גדולים. הלאה סימני השאלה. במפלגתנו החדשה - רק סימני קריאה!!!
יש מנהיג, הוא קובע את הרשימה לכנסת, הוא שנותן פקודות, וחסל סדר התלבטות. מאסנו בחיזור אחרי האינדיאנים, כדי להיבחר לכנסת. נקעה הנשמה מהנסיעות המטורפות, מהחיבוקים המזויפים ומהנשיקות הדביקות בחתונות וברית מילה. יחי החופש! יצא המרצע מהשק, ואיתו הדיקטטור רצע לנו את האוזן למשקוף.
במסיבת העיתונאים בה הכריז על פרישתו מהליכוד, הרודן חזר על מה שאמר עשרות פעמים קודם: "לא תהיה הינתקות שנייה". ונניח שהוא משקר, מה יעשו לו? האם כלבי השמירה שתפקידם לנשוך שקרנים יבצעו את מלאכתם? מאה אחוז לא. מבחינתם, השקרנות שלו היא כלי עבודה. הדרך לגן עדן/דיקטטורה רצופה שקרים. באין כתובת אחרת, לא נותר לנו אלא להתפלל לאלוהים: "ברוך אתה ה' פוקח עיוורים".
על נהר הירקון, שם ישבנו גם בכינו, על אובדנה של הדמוקרטיה הישראלית.
