כבודו.
שתי הנחות יסוד עומדות בבסיס פנייתי הפומבית אליך.
הראשונה: אתה עומד בראש "מפעל" המייצר, מפיץ, ומשווק : צדק, מוסר, ונורמות התנהגות - ועל פיך יישק דבר.
וההנחה השנייה: לג'וב שלך, יש השפעה דרמטית, על איכות החיים שלי במדינה הזו.
אני במצוקה נוראה, ושנתי נודדת בלילות.
אזרחי ישראל, שומעים בימים אלה פעמוני בחירות. יש כבר תאריך (28.3.06). במדינות דמוקרטיות, הבחירות הינן יום חג, שבו הדמוקרטיה מזמינה את האזרחים להצביע עבור האידיאולוגיה המועדפת עליהם. גם אתה אדוני, וגם אני, נצטרך להיכנס מאחורי הפרגוד, להכניס למעטפה את הפתק המכיל את האידיאולוגיה העדיפה בעינינו, ולשלשל לקלפי.
אומנם אני אזרח פשוט, ואתה רם, נישא ומורם מעם, ובכל זאת- כך למדנו- מאחורי הפרגוד, שנינו שווים. זאת אומרת, משקל הפתקים שנשלשל לקלפי, שווה. זה חשוב. זה מאוד חשוב. זה כל כך חשוב, עד כי התייחסות שונה, כמוה כפגיעה אנושה בדמוקרטיה. האם ביצוע תוכנית ההינתקות מוכיח זאת? לעולם לא תוכל לתת תשובה חיובית לשאלה הזו. אומנם ההינתקות מאחורינו, אבל המנהיג שביצע אותה, לפנינו.
אז מה אני רוצה ממך אתה שואל? קראתי בעיון את מה שאמרת בנושא ההינתקות, ב"כנס פתיחת המשפט" באוזניהם של חבריך השופטים, ולא ידעתי את נפשי. עקרונות וכללי המשחק הדמוקרטי נרמסו בראש חוצות, וזה מה שיש לכבודו לומר?
מתוך נאומך: "בתי המשפט טיפלו בעתירות, בבקשות ובערעורים השונים שבאו בעקבות ההינתקות. הם עשו זאת בצורה הראויה ביותר. הם ביטאו בכך את איתנותה של הדמוקרטיה הישראלית". ("מחלקה ראשונה" 5.9.05)
סליחה: על איזו דמוקרטיה אדוני דיבר? על דמוקרטיה שבה הפתק ששלשל לקלפי אזרח בעל השקפה ימנית, רוקן מתכולתו המדינית?
גם אם לא הצהרת על כך בפומבי, נידמה לי שאני יודע לאיזו מפלגה אתה מצביע. ואם אני טועה בניחוש, לא חשוב. מה שחשוב הוא, שהעיקרון שבו הפתק שלך שווה לפתק שלי- הוא "אות מתה" בספר החוקים. ואם לדייק, אז "אות שנרצחה" על-ידי ראש הממשלה אריאל שרון. אתה יודע שזה נכון. הרצח הזה בוצע מול עיניך. באישורך. אז מה הפלא שהציבור שהתנגד להינתקות חש נירמס?
אל יקל הדבר בעיני אדוני. רמיסת ציבור כה גדול עלולה להצמיח "יגאל עמיר" חדש. באותו מקום שהפתק מת, האקדח מדבר. האבטחה הכבדה על ראש הממשלה, מוכיחה שהגוף האחראי על ביטחונו, חושב כך.
אחרי שקראתי את דבריך, לא הבנתי מהו מצע מפלגה במדינה דמוקרטית. האם זה סתם נייר, כמו שמשתמע מהתנהלותו של ראש הממשלה, או שזהו מעין הסכם, בין הבוחרים לנבחרים? וברשותך עוד שתי שאלות: האם התחייבות פומבית של מנהיג במדינה דמוקרטית, לקבל הכרעת מצביעים, ניתנת להפרה בוטה רק משום שהתוצאות לא תאמו את ציפיותיו? והאם אין כאן חיזוק משמעותי של חוסר אמון האזרחים בנבחרים, ובדמוקרטיה?
אני אזרח פשוט, ואין לי את כל הנתונים שמונחים על שולחנו של מקבל ההחלטות. ולכן, התנגדותי לפינוי, אפשר שתתברר כטעות. לא זאת השאלה. מה שעומד על הפרק היא הדמוקרטיה. ואם לחדד, אז הפתק. "רוצה להשפיע- תצביע". מכיר?
על פי הבנתי, זהו יסוד היסודות בדמוקרטיה. מספר הפתקים ששללו פינוי חד-צדדי, היה רב ממספר הפתקים התומכים. כיצד יתכן בדמוקרטיה, שהמנצחים בקלפי, יחזו במימוש האידיאולוגיה שהובסה? לפי פסיקת בג"צ, יתכן גם יתכן. עובדה: אלה שהפסידו בקלפי, הם שצהלו בסוף.
בלי תחושת קטונתי, אני אומר לך, שחובתך להבהיר בפומבי, שבאותו מקום שיש התנגשות בין ה"מובן מאליו" (הרוב קובע!), לבין ה"שנוי במחלוקת" (טובת העם?), אסור שה"מובן מאליו" יצא- כשידו על התחתונה.
ראש הממשלה הזה טלטל את עמודי הבית. הנזק מהגירוש (??), הוא כאין וכאפס לעומת הסכנה ברמיסת כללי המשחק הדמוקרטי. אם מותר להשליך לפח את המצע המנצח- חסל סדר דמוקרטיה! למעשה, תכלית הבחירות מצטמצמת לקביעת הציבור- מי מבין הפוליטיקאים יזכה בזכות לחלק את מאגר הג'ובים הגדול במדינה. האם אדוני סבור, שזוהי סיבה טובה לרוץ לקלפי ולהצביע?
טענת תומכי ההינתקות שהמהלך צלח את המבחנים הדמוקרטים- מופרכת. רוב בכנסת, ובממשלה, ואור ירוק מביהמ"ש- אינם הוכחה. גם בדיקטטורה יש פרלמנט, ממשלה וביהמ"ש. לצערי, (רוב) כלבי השמירה החליטו לתמוך בראש הממשלה, ובמהלכיו הבלתי דמוקרטים. באין כתובת אחרת, נשארת אתה. רק אתה. אין, ולא הייתה לך אדוני את הפריבילגיה, להתעלם מרמיסת הדמוקרטיה. חובתך ההיסטורית הייתה ועודנה, להוקיע פומבית את ההתנהלות של ראש הממשלה בגין השימוש בכלים בלתי דמוקרטיים. ועוד לא אמרנו מילה על הלגיטימיות הפגומה שיש למנהיג, שמעליו מרחפת עננה פלילית.
תזמין סקר ותגלה, שרמת האמון של האזרחים האלה במוסד שאתה עומד בראשו, ירדה אל מתחת לקו האדום. זה צריך להדיר שינה מעיניך. הסקר שפורסם ב"ידיעות אחרונות" (18.11.05), לפיו 36% מהציבור לא סומכים על ביהמ"ש, הוא מטעה. התמונה האמיתית הרבה יותר גרועה. אילו השאלה הזו הייתה מונחת לפיתחו של הציבור שהתנגד להינתקות, היית מגלה שאחוז אלה שלא סומכים/מאמינים בביהמ"ש נושק ל-90%.
אתה מסיים את דבריך לאחיך השופטים בהבעת תקווה ש-"אם נמלא כראוי את תפקידנו, יגבר אמון הציבור בנו". החריקות שנתגלו בעת האחרונה אצל אחדים מהשופטים/ות, הן כאין וכאפס לעומת הגושפנקא שנתן בג"צ לתוכנית ההינתקות. אתה אדוני, אתה והמוסד שבראשו אתה עומד, הוא בעיית הבעיות. שיקום האמון מחייב אותך באמירה נוקבת. למרות שמבחינתם של עקורי גוש-קטיף וצפון השומרון, זה כבר מאוחר, מבחינתם של האזרחים שרוצים דמוקרטיה, זה ממש לא...
