אירועי השבוע האחרון בגבול לבנון מעידים כאלף עדים כי עדיין ארוכה הדרך עד למימוש גורף של הריבונות הלבנונית על שטחה הטריטוריאלי.
חופש הפעולה של ארגון חיזבאללה ומפגן ההתנשאות של מנהיגו - נסראללה, נוכח אזלת היד של ממשלת סניורה, שבו והמחישו כי קיים פוטנציאל בלתי-נדלה להסלמה בזירה הצפונית.
ההבלגה הישראלית, גם אם זו נובעת בין השאר מהערכת מצב הגורסת שמדיניות של ריסון לצד תגובות אש ממוקדות ומיידיות, עדיפה על פני היגררות לעימות נרחב, מתפרשת על-ידי החיזבאללה כהוכחה לאמינות ההרתעה שמפעיל הארגון מול ישראל, באמצעות מערך רקטות ארוכות-טווח המאיימות (לכאורה) על עומק השטח הישראלי.
הניסיון הנוכחי לקשור כתרים לראשו של נסראללה בעולם הערבי, הנובע מפעולת הארגון בכפר ראג'ר, בעיקר באמצעות אמפליפיקציה של קטעי התיעוד בווידאו של ירי-מנגד אל מוצבי צה"ל, משתלב במאמץ ההישרדות הנואש של חיזבאללה כמסגרת מיליציונית חמושה בלבנון.
הארגון, הנתון ללחצים כבדים נוכח המציאות המשתנה בלבנון, חש כי מאז יציאת הכוחות הסורים מתחומי לבנון גבר קצב ה"ספירה לאחור" לקראת פירוקו מנשקו.
חיוני כי מושכל זה ובפרט המסקנה הנובעת ממנו, כי חיזבאללה פועל מעמדה של חולשה, על סף ייאוש, יופנמו היטב בצידנו.
ההערכה המקובלת לפיה אירן וסוריה הן המנחות את נסראללה ל"חמם" את הגזרה, במגמה להסיט את תשומת הלב מסוגיות בעלות עניין מבחינתן כגון חקירת רצח חרירי, מחד-גיסא, או סוגיית הגרעין באירן, מאידך-גיסא, גם אם יש לה יסוד, היא בעייתית ואף טומנת בחובה פוטנציאל של סיכון להידרדרות, בנסיבות של החלטה ישראלית להרחיב את יעדי התגובה.
דווקא על-רקע הנאמר לעיל דומה כי התקשורת הישראלית מצאה עצמה (ולא בפעם הראשונה), נרתמת למסע יחסי הציבור של השייח' נסראללה, מעצם התהודה שניתנה לקטעי הווידיאו של תקיפת החיזבאללה מן הימים האחרונים, והפרשנות הבלתי-מחמיאה לצה"ל, שנלוותה לסיקור הפומבי של העניין.
בעבר הודגש לא פעם הכושר המניפולטיבי של חיזבאללה לייצר "ספינים" תוך שימוש בצילומים פירוטכניים, המקרינים רושם של הירואיות, על גבול הניצחון. כך למעשה עולה בידיו של נסראללה להפוך כישלון מבצעי לכלל מפגן של עוצמה.
להבות אש המיתמרות מרכב ישראלי בלתי ממוגן, מאפילות גם על הוכחת כושר המיגון של כלים משוריינים של צה"ל, כאשר טילי נ"ט הנורים אליהם אינם חודרים וניתזים הצידה.
זאת אף זאת - "התרעת המסע" הגורפת שפורסמה בימים אלה על-ידי הרשות המוסמכת בישראל, לעניין כוונת חטיפה אמיננטית של ישראלים, עושה אך טוב לחיזבאללה, ומשדרגת את כושר ההרתעה שלו.
נראה כי בהינתן הצלחתו ביצירת חרדה בקרב גורמים ישראלים שונים, חש השייח' נסראללה מעין אופוריה שכמותה לא חווה מזה זמן רב.
דומה איפוא כי שומה שגם עבודת המטה ללוחמה בטרור תשקלל מגוון גורמים משפיעים בטרם תנחיל לציבור הישראלי מסר מחולל בהלה, גם אם בעטיפה של "אמצעי זהירות" גרידא.
ההערכה הרווחת לפיה אנו צפויים לגלים חוזרים של פרובוקציות מצד חיזבאללה, נשמעת משל היתה גזירת גורל. האמנם נגזר על צה"ל להיכנס לדיפונים בהמתנה להד הפגז הראשון מכיוון לבנון?
נראה כי משהו יסודי ומהיר חייב להשתנת באופי ההתנהלות הישראלית בגזרה הלבנונית. חיוני שמימד ההרתעה יופנה מכיוון ישראל אל עבר הצד הלבנוני, במלוא משמעותו, וללא פשרות.
שהרי נקבע זה מכבר כלל נקוט לפיו ישראל ביצעה ללא כחל וסרק את החלטת מועצת הביטחון 425, ובמקביל הושתה הריבונות של ממשלת לבנון על מכלול שטח המדינה.
חיזבאללה הוא איפוא גורם מיליציוני בלתי חוקי, העוסק בטרור מתוך שטחה של מדינה ריבונית. המפתח לעיצוב הרתעה אפקטיבית הוא זיהוי היעד שאליו מכוונים את מסרי האזהרה. במקרה דנן, ברי כי ממשלת לבנון היא "בת השיח" שלנו לכל דבר ועניין, ובכלל זה בכל מה שקשור ב"הרתעה תוך כדי לחימה".
מושג זה בא להגדיר קביעת סולם מדורג של הסלמה בעוצמת התגובה, בנסיבות שבהן ההרתעה הראשונית לא היתה יעילה מספיק. הנחלת כללי התגובה של ישראל אמורה להניע בעיקר את הממשל הלבנוני אך לא פחות מכך, את החיזבאללה לשקלל את מגוון המרכיבים העשויים להשפיע על כדאיות מימוש הפרובוקציה הצבאית נגד ישראל.
שילוב של מאמצים נמרצים בזירה הבינלאומית עם מינון מבוקר של מסרים מעצבי-הרתעה יש בו כדי להשפיע על תהליכים החיוניים לביטחון ישראל בגבולה הצפוני.
במסגרת זו, קריאת המפה מתוך גישה שקולה, תוך הבאה בחשבון של בלמים ואיזונים, עשויה לאפשר למערכת הביטחון לשמר את ניהול המשברים מול חיזבאללה, היה ויימשכו, במסגרת מאותרת ומבוקרת.
בשולי הדברים יש מקום לתהות באשר למושכלות של העיסוק הישראלי, הסמי-פומבי ברעיונות "יצירתיים", שבבסיסם ייזום מחוות שתכליתן וויתור על "חוות שבעא" ולאחרונה גם על שינוי המעמד המשפטי של הכפר ראג'ר.
בעיתוי הנוכחי, ברי כי אין בכך אלא כדי לדרבן את חיזבאללה לדחות רעיונות של פירוק אנשיו מנשקם, וייתכן גם צמצום המוטיבציה של שלטונות לבנון להגביר את הלחץ על הארגון בעיתוי זה.
