התבשרנו כי עיתונאית טלוויזיה הצטרפה אל מחנה פרץ, והוא קיבל אותה בזרועות פתוחות. לעיתונאית יקרה זו ולאחרים המתעתדים לפנות לפוליטיקה, הרי כמה מילות אזהרה:
- חשיפת הענק לה זוכה עיתונאי, ובמיוחד כתב טלוויזיה, גורמת לו לעיתים לאבד פרופורציות לגבי יכולתו ותבונתו, ונותנת לו הרגשת עליונות שאינה תמיד מוצדקת. החנפנות של הפוליטיקאים המבקשים את קירבתו רק מעצימה הרגשה זו. הכניסה אל העולם האמיתי עלולה לגרום לשוק לא קטן.
- זה קל להיות עיתונאי ובמיוחד אופוזיציונר לוחם. מרגע שפרחו המילים מפיו או ממקלדת המחשב, שוב אין הוא אחראי להן, והוא פנוי להוציא מיקבץ נוסף של אמרי שפר, שאף הן תלכנה בעקבות קודמותיהן. כל זה עלול להשתנות.
- אם יזכה בתפקיד ביצועי עם אחריות (למשל בתחום הכלכלי) יגלה עד מהרה כי לבצע זה קצת יותר קשה מאשר לדבר. לפתע ייתקל בבעיות תקציב, בלחצים מכל הכיוונים ובצורך ללמוד לעומק ובאמת להבין את הנושאים (כדי לדבר לא צריך הבנה מעמיקה, ולעיתים די להשמיע כמה סיסמאות ולהפנות כמה האשמות וכבר יצא ידי חובתו).
- מרגע שייבחר, יהא המועמד נתון לביקורת ולהתקפות, בדיוק מן הסוג שהוא עצמו השמיע כאשר היה מן הצד האחר. זה דבר לא נעים, ולא תמיד יוכל להתגונן, ואין זה חשוב אם יש בהן אמת או לאו. תפקידו החדש יתן לו חשיפה אשר בניגוד לעבר, לא תהיה תמיד רצויה לו. כל גיהוק שלו יהיה גלוי לציבור בעזרתם האדיבה של עיתונאים רעבים לסנסציות.
האינטריגות אותן חווה בעולם התקשורת יהיו כאין וכאפס לעומת הצפוי לו בעולם הפוליטיקה. תמיד ימצאו מי שירצו לתפוס את מקומו, ויעשו הכל לשם כך.
