מיד לאחר מלחמת ששת הימים, ב-1967, מינה שר הביטחון דאז, משה דיין, ועדה של שלושה אלופים: חיים הרצוג ז"ל, רחבעם זאבי ז"ל ושלמה להט יבדל"א, לקבוע את גבולות ירושלים. מחשש שלחץ בינלאומי יאלץ את ישראל לסגת חזרה לגבולותיה, רצה משה דיין למהר ולקבוע את גבולות הסיפוח בירושלים. גבולות שיקלו להגן על ירושלים המאוחדת מבחינה צבאית, כך גם היתה הנחייתו הבסיסית לוועדה שהקים. הנחייתו השנייה ומרחיקת ראות היתה: מקסימום שטח - מינימום תושבים.
כאשר הגישה הוועדה את ממצאיה לקראת סוף יוני 1967, הוסיף להם שר הביטחון שני תיקונים. הראשון - נאמן להנחייתו, הוציא את נבי סמואל, למרות משקלה הביטחוני, מתחום ירושלים בגלל הכפר הצמוד והמאוכלס בית אכסא. השני - בניגוד להנחייתו הבסיסית ולעקרונות הפעולה של הוועדה, השלים משה דיין עם גחמתו של טדי קולק, אז ראש עיריית ירושלים, שחשקה נפשו בשדה תעופה לבירת ישראל וחמד את מסלול ההמראה בקלנדיה הדחוק לו בין הכפר א ראם לשיכוני רמאללה.
בשרבוט קולמוס האריך משה דיין את גבולות ירושלים המומלצת במסדרון באורך 8 ק"מ וברוחב של כ-2.5 ק"מ מהגבעה הצרפתית צפונה על רכס השועפט לפאתי רמאללה. בניגוד להיגיון הבסיסי של משה דיין וועדת שלושת האלופים, רכס השועפט כן היה מאוכלס בעשירי רמאללה, אל בירה וירושלים. כך הפכה תאוותו האווירית של טדי קולק את א-ראם, חלק מבית חנינה ורכס השועפט, המאוכלסים לחלק מירושלים שחוברה לה יחדיו. בירת הנצח הדו - לאומית של ישראל.
לשדה התעופה קלנדיה על גב ההר, דחוק בתוך אזור מיושב, לא היו מלכתחילה התנאים הבסיסיים ההכרחיים להפוך לשדה תעופה בינלאומי תיקני גם בתנאי שלום מלאים. בשנים רגועות הוא שימש בצורה מוגבלת לטיסות פנים, לפעמים לטיסה בינלאומית חריגה וטקסית. זה מעל ל- 15 שנה מושבת השדה למעשה.
לעומת שדה התעופה של קלנדיה, ששבת מלפעול ושאיבד מחשיבותו, ממשיכה האוכלוסיה הפלשתינית הלא אוהדת שסופחה לנו כתוצאת לוואי לשגשג בטובם של תקציבי הביטוח הלאומי. על הריבוי הטבעי הגבוה הצטרפה גם הגירת קרובים שניצלו כל אפשרות שהחוק הישראלי מעניק כדי להצטרף לירושלים וליהנות מהפלא המזרח תיכוני של ממשלה המעניקה כסף לתושביה. כיום מהווים ערביי השועפט כדי מחצית ערביי ירושלים רבתי.
אכן על אותו מסדרון של גב ההר קמו במדרונותיו המזרחיים שכונות יהודיות גדולות כנווה יעקב ופסגת זאב. עדיין אפשר לוותר על שוליו הצפוניים, על גב ההר ומדרונותיו המערביים של רכס השועפט. יש מדדים שונים להיגיון שבגבולות ירושלים: ביטחוניים, כלכליים, היסטוריים ודתיים. גחמותיו של טדי קולק לא נופלות באף אחד מהמדדים ואין שום סיבה לקדש אותן.
לאחרונה התעורר בינינו מחדש הוויכוח על חלוקת ירושלים. ויכוח של שחור או לבן, בלי גוונים של אפור, בלי להבהיר לעצמנו מהי כן ירושלים שלנו. קשה לטעון ששדה התעופה קלנדיה וכל הכפרים שבדרך אליו הם חלק מירושלים. כאשר אנחנו משתחררים מהתאווה לקלנדיה ומתווים מחדש את גבולות ירושלים בלי רכס השועפט, אנחנו לא מוותרים ולא עושים הנחה לאיש אלא מחזקים באמת את אחיזתנו בירושלים.
