גם ב"מעריב" החליטו לנקוט יוזמה, הפעם, "מפץ הדרכים". כמה גאוני! איך לא חשבו על זה קודם? אז זה ילך ככה: בהתחלה יהיה רע מאד, יהיה ברור לכל שהמבוי סתום, ועל-כן הפתרון היחיד הוא הסכם דו-צדדי בינינו לבין אמריקה שיקבע, פחות או יותר, את הגבול המזרחי של מדינת ישראל.
תוקם מדינה פלשתינית, ירושלים כולה תשאר ישראלית, השכונות לערבים, גושי ההתנחלויות בידינו, אין זכות שיבה וגמרנו. כל-כך מבריק! כל-כך חכם שבא לבכות.
מי לא יתמוך בזה? בעיקר כשכל ה"הוקוס-פוקוס" הזה עם ה"אַבְּרָקָדָּבְּרָא", יוצג כמעין פתרון-כפוי על ישראל. כאילו ישראל לא ממש רוצה בו, אבל אין לה ברירה. הגענו לימים שעיתונאים רציניים בישראל אינם מספיקים לקרוא את מה שהם כותבים, לפני שמורידים את ההבלים האלה לדפוס.
מלבד הרצון הכן והעז שלהם לעזור למדינת-ישראל השקועה עמוק במי-מדמנה, יש פה גם התנשאות ויוהרה, מהולים בשחץ בלתי-נסבל כלפי הפלשתינים. נוּ מה? יאמרו אלו, תעשו הסדרים עם ההוטנטוטים לגבי ארץ שהיא כולה שלנו ואנחנו נשב בשקט, ולא רק שנשב בשקט, נרשה לכם לשבת בשקט.
היהודים האלה מפיחים תקווה גדולה מתוך היאוש שלהם, הגורן ריק, היקב חלול, אז מעלים מן האוב כל מיני הזיות, שרק אנשים סהרוריים שזקוקים לתרופות הרגעה יכולים להעלות.
האמריקנים, ששקועים בבוץ משלהם בעירק, יקפצו על הרעיון הזה כמוצאי שלל רב. האיחוד האירופי יאיים על הפלשתינים באמברגו אם לא יסכימו לפתרון ה"חשוב" הזה. אפילו מדינות ערב כולן, עד לאחרונה שבהן, יתמכו ויסייעו ל"מעריב". גם אבו מאזן ויוסי ביילין יברכו על המוגמר, ובכל זאת התוכנית הזאת תגיע מקסימום ל"ארץ-נהדרת", באייטם של שתיים וחצי דקות.
כל זה לא יקרה, וחבל! זה לא יקרה משום שהמציאות היא שמדינת-ישראל איננה חזקה. על אף צה"ל והיכולת הגרעינית שלה. מדינת-ישראל זה קודם כל - אנשים. אנשים שברובם מפוחדים עד מוות. אנשים שמוחם קהה ושכחו שהצדק איתם. אנשים שמאמינים שגזלנו אדְמות מעם אחר, וכל קיומם בחבל-ארץ זה בחטא יסודו. אנשים שהרו פחד וילדו רעיונות עיוועים, בשביל להצדיק את מצפונם הנוקף. אנשים אבודים ותועי-דרך שנאחזים נואשות בכל שטות בלתי אפשרית.
במצב הזה, העם הפלשתיני, שאין לו דבר מלבד גאוותו ואמונתו בצדקת דרכו, לא יוותר בשום פנים ואופן! גם אם נגייס למהלך הזה את כל הגלאקסיות במרחק מיליוני שנות אור.
יש פה משהו הרבה יותר פשוט שנוגד את ההגיון המערבי: חייבת להיות כאן הכרעה מוחלטת! לא "הוּדְנָא", לא "תאהדִּייָא, לא "חוּגְ'עָא" ולא "תַּאכִּייָא". ועד שלא יבינו את המושגים האלה על בוריים בישראל ובמערב, נקבל את מה שכבר למדנו היטב ואנחנו מכירים. אִינְתִּיפ-אדָה.