בידיעה מוצנעת, בעמודים הפנימיים של העיתון, מדווח לנו ראש השב"כ יובל דיסקין, בהופעתו בישיבת פגרה מיוחדת של וועדת החוץ והביטחון של הכנסת, כי "מאז פינה צה"ל את הרצועה, היא התפרקה לחלקים. חמאס הוא הגורם הדומיננטי בשטח, וגם הג'יהאד האיסלמי וקבוצת אבו ריש השתלטו על שטחים מסוימים. הרשות מפגינה היום חולשה רבה בשטח ואיננה מסוגלת לשלוט בו".
ראש השב"כ אף הזהיר, כי "תהיה זו צרה צרורה לישראל" אם חמאס ינצח בבחירות למועצה המחוקקת הפלשתינית, או אפילו יזכה להישג משמעותי.
נוסיף לכך את העובדות שרצועת עזה עמוסה נשק ותחמושת שהוזרמו אליה מאז הגירוש, שממשיכים לייצר באין מפריע טילי קסאם בזיל-הזול והם מתעופפים לעברנו חדשות לבקרים, שצה"ל מבזבז פגזים יקרים על שטחים פתוחים שאינם מרתיעים איש, שאותו צה"ל מזרים כוחות גדולים לדרום הרצועה וּלמעשה כוחות גדולים יותר מאלה שהיו שם בעבר, שרצועת עזה מהווה היום סכנה מוחשית לכל הנגב המערבי, שכל הישובים העוטפים את רצועת עזה אינם ממוגנים, שהמגורשים היהודים מסתובבים עדיין בלי בית ובלי עבודה - והרי לנו תמונה בהירה של "תוכנית ההינתקות".
הבטיחו לנו שאם הפלשתינים "יעזו!" לתקוף אותנו לאחר שנברח, רצועת עזה "תרעד!" והיא אכן רועדת מן הצחוק שתוקף אותה למראה חוסר האונים שלנו. אמרו לנו שאם לא יהיו יהודים ברצועת עזה, כל העוקץ לפגוע בנו ינוטרל.
האופטימים בינינו ראו בדמיונם את תושבי רצועת עזה מפנים את מרצם לבנייה והתחדשות לקראת חיים עצמאיים מלאי חדווה, חירות, הגשמה ובעיקר הפסקת הקזת הדם ההדדית. לעומתם, רואי השחורות שבינינו ראו בעניים פקוחות את שעתיד להתרחש, ואם הם צודקים, הרי שהמציאות הזאת שלפנינו היא רק מתאבן ממריץ להשתוללות רבתי שסופה מי ישורנו.
הבחירות הקרבות בישראל קושרות את ידיה של הממשלה לעת הזאת והיא איננה מעוניינת בהסלמה, כך מבטיחים לנו היום. אבל לאחר הבחירות יהיה להם אוי ואבוי - נכֶּה בהם! נמחץ! ננפץ! נפוצץ! נהרוס! נשמיד! נכלֶה! ויש מאמינים רבים! כדי ארבעים ושניים מנדטים! לעניות דעתי הצולעת, כלום מזה לא יקרה. אי אפשר להינתק ממי שאיננו חפץ בַּניתוּק, ועל-כן כל התוכנית המטורפת הזאת נכשלה כישלון חרוץ, וזו רק שאלה של זמן מתי יודוּ בכך מצדדיה.
מצבה של מדינת ישראל גרוע בהרבה מזה שהיה לפני ההרפתקה המטומטמת הקרויה "תוכנית ההינתקות". המכתם הזה שזכה לתואר הרם "תוכנית",ירדוף אותנו שנים רבות ויהיה למשל ולשנינה.
ה"תוכנית" הזאת תירשם בהיסטוריה היהודית כְּתפנית מרשימה אל מחוזות הַטִּפְּשׁוּת. הדרך חזרה, אם חפצי חיים אנחנו, תהיה קשה מנשוא והיא תגבה מאיתנו מחיר, שלא חלמו עליו גם המתנגדים הנחרצים ביותר ל"תוכנית" שכולה חסרונות, ואפילו אם יש יתרון מדוּמֶה אחד קטנטן, גם הוא נמנֶה בהם.
