אני משוכנע שיהיו כאלו שירימו גבה אם אומר שהבעיה אינה העמדתו לדין של צחי הנגבי - גם אם יש לנו ספק בהחלטה של היועץ המשפטי לממשלה שיש מקום סביר להעמדה לדין. אותי מעניין יותר לעסוק בתופעה, כפי שמשתקפת מהמקרה של צחי הנגבי (ורבים אחרים בעבר ובהווה), ופחות בעניין האישי של הענשת הנגבי על מעשיו.
הרבה יותר חשוב, לדעתי, להקשיב היטב למילים הקטנות היוצאות מפיו של צחי הנגבי ולאבחן מהי בדיוק הבעיה. הוא אומר, בין השאר: "המינויים הפוליטיים לא נעשו על-רקע הכישורים המקצועיים של האנשים שמונו"; "אם מבקר המדינה רוצה לעצב נורמה חדשה, היא צריכה לחול מכאן ולהבא ולא על העבר"; "צריך למנות אנשים טובים ומוכשרים לתפקידים בכירים בשירות הציבורי ואין סיבה לפסול חברי מרכז מפלגה..."; "המינויים נעשו על-ידי הדרג המקצועי במשרד..."; "מינויים פוליטיים היתה נורמה מקובלת במשרדי הממשלה..." וכדומה.
ובכן, על נתון אחד אין להתווכח - תופעת המינויים הפוליטיים לא החלה אצל צחי הנגבי ולא נראה שהיא עומדת להסתיים בקרוב. זוהי מערכת "משומנת" היטב, הפועלת שנים רבות בתוך השירות הציבורי, בכמה רמות:
1. מינויים של מקורבים (חברי מרכזי מפלגות ומקורבים אחרים) לתפקידים "תקניים" בשירות הציבורי המקצועי.
2. הרחבת מינוי עוזרי ויועצי שרים ומנכלי"ם (כולם מינויים פוליטיים) בתוך השירות הציבורי.
3. מינוי עובדים מקצועיים לתפקידים על-פי "השתייכות" פוליטית.
מערכת זו פועלת בשיתוף פעולה בין הדרג הפוליטי במשרדים ובגופים השונים (בכל המקרים השרים או יושבי ראש הדירקטוריונים מעורבים בכך אישית - אם כי את "העבודה השחורה" עושים עוזרי ויועצי השרים) לבין הדרג המקצועי (במקרים רבים ועד העובדים המקומי מהווה "מתווך" ובתמורה מקבל את "ליטרת הבשר" שלו).
מערכת זו פיתחה כלים משוכללים ביותר כיצד לעקוף את התקשי"ר (תקנות שירות המדינה), ואת הנהלים הפנימיים בגופים השונים. צודק השר הנגבי באומרו, כי המינויים נעשו על-ידי הדרג המקצועי במשרד. לא ניתן לבצע זאת אחרת ואין ספק שמבחינה משפטית יתכן ועורך הדין שלו אף יוכל, באמצעות נימוק זה, להקל על עונשו (אם אכן יגיע השלב הזה).
אל לנו לחפש את המינויים הפוליטיים אך ורק בין עובדי השורה במשרדים ובגופים השונים. עצם העובדה שמתחילת שנות התשעים הצליחה המערכת הפוליטית לבסס שכבה עבה ביותר של יועצים ועוזרים פוליטיים, בגיבוי המערכת הממשלתית (במקרה זה נציבות שירות המדינה והאוצר), יש בה משום הרחבה משמעותית של המינויים הפוליטיים ושל "הסוכנים" המבצעים זאת בתוך המשרדים (לא רק בענייני מינויים, אלא לא פחות מכך בנושאי תקציבים ומדיניות).
גם התופעה של העדפת מינוי עובדים מקצועיים המזוהים עם הזרם הפוליטי ה"שולט" במשרד באותה תקופה, קיימת במידה די גדולה. אם כך, ישאל הקורא, האם שירות המדינה והסקטור הציבורי בכלל יוכל אי פעם להגיע לאיכות סבירה, אם השדרה המרכזית של מנהליו נבחרת ונבחנת על בסיס הנאמנות הפוליטית ופחות על כישורים? ובכן, תשובתי היא באופן חד-משמעי - לא!
אומנם ישנם מנהלים בכירים רבים במערכת הציבורית (ברמות של מנהלי אגפים וסמנכלי"ם) ברמה אישית גבוהה ביותר, אולם אין הם נותני הטון! אין הם הקובעים! הם עושים את העבודה הבירוקרטית - אך מונחים באופן אבסולוטי על-ידי הדרג הפוליטי במשרד, גם בנושאים מקצועיים.
ועל כן אין ללכת שבי אחר העובדה, כי במקרים רבים אנו פוגשים במסגרת העבודה השוטפת, במסדרונות בוועדות הכנסת ובתקשורת "פקידי" ממשלה שנראים מקצועיים וידענים - הם אכן כאלו. אולם, כאמור, השפעתם נמוכה.
לאחר "חשיפת" פרשת הנגבי לציבור הרחב מינתה הממשלה (או היועץ המשפטי לממשלה) ועדה שתבחן את כל נושא המינויים הפוליטיים, הנושא עלה במספר הזדמנויות בדיוני הוועדה לביקורת המדינה - האם הציבור שמע משהו מוועדות ודיונים אלו?
התשובה היא לא, כיוון שאין כוונה אמיתית (או יכולת) לשנות את ה"סטטוס-קוו" הקיים בנושא המינויים הפוליטיים. המערכת הפוליטית לא מסתפקת רק בתפקידי נבחרי הציבור והפקידים הבכירים, שמוסכם כל כך כי ימונו ללא מכרז על-ידי נבחרי הציבור, היא רוצה השפעה אבסולוטית במסדרונות השירות הציבורי - גם לצורך מימוש סדר-יום פוליטי, אולם גם לצורך קידום אינטרסים מפלגתיים ועסקיים של מקורבים.
אינני רואה כי מישהו מתכוון באמת לשנות את השיטה!
