ההעדפה למתוק, היא העדפה מולדת. תינוק בן יומו יעדיף טעם מתוק על כל טעם אחר וזאת בשל הגנה אבולוציונית להעדפת התינוק חלב אם ומאוחר יותר מזונות חיוניים כמו פירות על-פני מזונות מרים שעלולים להכיל מרכיבים מזיקים.
ההעדפה למתוק, מושפעת גם מגורמים סביבתיים. חשיפה למזונות עם רמת מתיקות גבוהה, תגרור אחריה הרגל לצריכת מזונות בעלי טעם מתוק ודומיננטי.
השפעה סביבתית על העדפה למתוק קיימת באנשים בעלי תסמונת מטבולית (בעיקר אנשים בעלי עודף משקל), אנשים אלו סובלים מרמות גבוהות של אינסולין בדם ובהתנגדות הגוף לאינסולין. אחת התופעות שנלוות לתסמונת זו היא רעב מוגבר שבעקבותיו צורך גובר למתוק. ואז נוצר מעגל מתיקות, צריכת מזון מתוק גורמת להפרשה מוגברת של אינסולין, האינסולין הגבוה בדם גורם לתחושת רעב וערגה למתוק.
גם ברפואה הסינית ישנו דגש על הטעם המתוק. לטענתה, המתוק הוא אחד מחמשת הטעמים שצריך להיכלל בתזונה היומיומית. ברפואה הסינית הטעם המתוק הטבעי הינו טעם מאזן וחשוב. בדומה לרפואה המערבית שבה יש לפחמימות תפקיד חשוב באספקת האנרגיה לגוף.
לפי הרפואה הסינית, כאשר אוכלים מזון שהוא מטבעו מתוק, כמו פרי או ירק מתקתק, הגוף מקבל את המתוק במינונים הנכונים. כאשר המתוק נצרך בתוך מארג שלם של מרכיבים תזונתיים החשובים לגוף, חלבונים, פחמימות ויטמינים מינרלים סיבים תזונתיים ועוד, המתוק בתוך תמהיל זה אינו מפתח צורך מוגבר במתוק.
מכאן שהדבש עונה בהחלט על הגדרה זו והוא יכול לספק את הצורך במתוק יומי בתוספת מרכיבים תזונתיים חשובים ממרכיבים טבעיים.
שילוב של דבש עם מזונות אחרים כגון דבש על פרוסת לחם/קרקר/יוגורט/טחינה/ אבוקדו וכו' מאפשרים לשלב מתוק עם טעמים אחרים במזון ובכך גם לתת מענה לרצון במתוק במתיקות עדינה.