זה לא מכבר הולכת ומתבהרת לה תמונת מצב מעניינת, מרתקת, מדהימה ולרבים מאיתנו, לפחות אלה שעיניהם בראשם, גם מפחידה מאוד. מצד אחד הערבים בתוך הארץ, מצד שני הערבים מסביב לארץ, מצד שלישי המוסלמים מכל רחבי העולם. ולאחרונה, באופן ברור וחד, יש גם צד רביעי - הציבור האחרון, הקבוצה היחידה שנותרה עם מוכנות ונכונות להקריב את עצמה ואת בניה למען הארץ, ארץ ישראל. ובתווך המשטר, המדינה, המסגרת הפוליטית של מדינת ישראל.
לא מדובר בעניין של מה בכך. יש כאן משטר חילוני, מסגרת מדינית שעושה מאז היווסדה צעדים הולכים ומתרחבים להפריד את לאומיותה ואת דתה מהגדרתה הפוליטית. לפני עשרים שנה לא היה עולה על-דעתו של מישהו, גם לא עזמי בשארה, לדרוש להפוך את מדינת ישראל, ממדינה יהודית, למדינת כל אזרחיה. היום זו דרישה לגיטימית בעיני לא מעט אנשים כאן, גם יהודים. מדוע? מה קרה? הפתיח מעיד על ההמשך.
הדברים נאמרו בעבר עשרות פעמים וייאמרו גם בעתיד, אני מניח. היחס לארץ הזו אינו יחס רגיל, לארץ רגילה. רק אדם המסרב להכיר במציאות יטען כך. המקום הוא מקום מיוחד והקשר אליו, ע"י כל קבוצה שהגיעה לכאן אי פעם, היה קשר או לפחות הקשר דתי. לא במובן הממסדי, אלא דתי במובן של קדושה, של קשר לבורא עולם ולא משנה כרגע אם יש לתחושות האלה על מה להסתמך או לא, זו עובדה.
אין אפשרות, כך מסתבר, לנהל את הארץ הזו ניהול מנותק מההקשר הנ"ל, כך מוכיחה ההיסטוריה. ולכן, כל ממשלה שתהיה ושתנסה לעקר את התוכן הזה לא תשרוד, יקומו עליה גם המוסלמים וגם היהודים, ובהמשך סביר להניח שגם הנוצרים. האינסידנט "הקטן" שבו סירב אולמרט לאמר בעזרת השם, מרמז לכוונתי. שרון, למרות אורח חייו החילוני המוצהר, לא נמנע מעולם להזכיר את אלוהי ישראל, בגין כמובן, ברק מעולם לא [הוא זה שהחל בהכנת המהפיכה החילונית], ביבי עם כל זיקתו לעם ולמולדת [לפחות על-פי עדותו], גם הוא מעולם לא עשה שימוש בשם-השם. נשיאי ארה"ב, למשל, מעולם לא נמנעו מלבקש את עזרת האל. כך גם מנהיגים נוספים רבים מסביב לגלובוס, שלא לדבר על מנהיגי ערב. אצלנו זה מפחיד. את המנהיגים. יש להם הרגשה שכל שימוש בסממן יהודי מעיד על כוונותיהם, תוכניותיהם או עתידם הפוליטי.
זה לא סקנדינביה פה. אמרת בעזרת השם בבוקר, כנראה שתצא למלחמה בערב. כך הם חושבים. ואני אומר: חבר'ה, תכניסו לעצמכם טוב-טוב לראש: אין אפשרות להקים כאן משטר חילוני, נטול לאומיות, נטול דתיות, נטול עמדה ברורה לגבי היחס לארץ הזו. ראש ממשלה בישראל חייב להבהיר את עמדתו ויחסו לארץ. אם גישתו אינה יהודית, יקומו עליו היהודים. אם גישתו יהודית ואם לא יקומו עליו הערבים. ועכשיו קמו גם הערבים וגם היהודים. ואל תגידו לי לא כל היהודים. כי זה לא יהיה נכון. אדם הקשור לארץ הזו כל-כך עד שהוא מוכן לגור על איזה הר צחיח בלי מים, בלי חשמל, ובלי בורסה, ובלי ארבע-על-ארבע ובלי ובלי ובלי, ועוד מוכן להקריב את עצמו ואת ילדיו עבור ההר הזה, בעיניי הוא יהודי יותר טוב ממי שאינו מוכן. גם ממני. אז מצד אחד, אלה המוכנים להתפוצץ למען אדמתם; ומצד שני, אלה שלא פוחדים שיתפוצצו עליהם, גם זה למען אדמתם. ובתווך, ממשלת ישראל, גוף פוליטי, חילוני, לא לאומי במיוחד, בעל יצר הישרדות חריף לטווח הקצר, בינוני לטווח הארוך, בעיקר מבולבל ולא יודע איך לאכול את המטורפים משני הצדדים.
אז במאמרים קודמים אמרנו שהפתרון הנוח למשטר בישראל,הוא לכסח יותר את היהודים וללכת מה שיותר לקראת הערבים. אבל הבנו כבר שזה טוב ליומיים שלושה הקרובים. ומה אחר כך?? חומר למחשבה. מה שברור כרגע הוא שזרועות הצבת סוגרות והולכות על כל מי שחשב שיוכל להתעלם מעברה של הארץ הזו ומעברם של העמים המתרוצצים בקירבה. לא מזרח תיכון חדש, כי אם מזרח תיכון ישן. עליית החאמס מחד, והמרד היהודי מאידך, מוכיחים בפעם המי יודע כמה, שהמלחמה הזו היא מלחמת דת, וכך יש להתייחס אליה ולנסות למצוא פתרון דתי. אחרת עלול להיות גרוע הרבה יותר.
