המילים כבר כל כך שחוקות, נדמה שאם ממילא חדלו אצלנו לחשוב, אז באמת לא ממש משנה מה ייאמר. יכולה שרת החוץ להכריז בבוקר שאבו מאזן כבר איננו רלוונטי ובערב כבר יודיע ראש הממשלה המכהן כי הוא בהחלט רלוונטי, אז למי תאמין? אצלנו לא מתייגעים בכך. שום דבר לא נכנס אפילו באוזן אחת, לא עובר את סף התודעה.
עבדל ברי אטואן העורך של העיתון "אלקודס אל-ערבי" סיפר בימים אלה את האמת על ערפאת. בשיחה בתוניס בשנת 1994, זמן מה לפני הגעתו לעזה אמר לו ערפאת: "חי אללה, אני אשגע אותם, אני אהפוך את ההסכמים האלה לאסון עליהם, לא בימי, אבל בימיך אתה תראה את הישראלים בורחים מפלשתין".
עורך העיתון אינו חושש מלספר את הדברים, לעניות דעתו החברה הישראלית כבר בדרך מואצת אל אובדנה, הוא כבר אינו מאמין שמשהו יעצור בעדה, שיש לה עוד תקווה והראייה, זה לא מזיז לאיש, אז ערפאת אמר, מי מתייחס, למי אכפת? השדרנים בטלוויזיה מדושני העונג בוהים על הנאמר בשביעות רצון... וממשיכים הלאה. תמיד הייתה להם חולשה לשלום של אמיצים.
ובכל זאת, לאלה שיש שאלות ותרים אחר תשובות או להפך, למענם כדאי להעלות את הדברים, שהרי הימים הם ימי בחירות ועל סדר היום.
כאשר מציגים מפלגה מסוימת ומצהירים שהיא מפלגת מרכז למה בדיוק מתכוונים? הרי ללא ספק רבים תוהים ותועים במבוך, האם הכוונה למפלגה שהיא חצי ימין ואולי בעצם חצי שמאל ומה יכול להיות המצע של מפלגה כזאת שהיא חצי חצי. מפלגה כקדימה שמציגה עצמה כמרכז ומדברת על מסירת נתחים נוספים לאויב, קרי התנתקויות נוספות ועל יבוש כל ההתנחלויות, חלוקת ירושלים שאותה היא מוכנה להשאיר לסוף המתן כמו באוסלו, אז אפוא כאן המרכז? למעלה, באמצע, אולי בזנב?
וגבולות הביטחון, שכולם מדברים עליהם, מה הם בעצם גבולות בטחון ולמי הם בטוחים, לנו או לפלשתינים? וכאשר אומרים גבולות 67 או הקו הירוק מה הקשר ביניהם, הרי הקו הירוק איננו גבול אלא קו שביתת הנשק וגבול ביטחון, מי קובע מהו? האם בקעת הירדן נכללת בביטחון? האם רמת הגולן? האם הרי אפרים ויהודה רשת הביטחון לשפלת החוף? מי מוסמך בכלל לקבוע מהם גבולות ביטחון?
עד לפני שנתיים גם חבל עזה נכלל בקטגוריה של גבול ביטחון, אז מי אחראי אם פתאום צצים מיני סיריל קרן והכל נהיה גמיש? הלא לכל רמטכ"ל, לכל ראש ממשלה, בעצם לכל אחד שמתייצב לפני מצלמה, גבולות ביטחון משל עצמו, אז אולי נתחיל לפרוט זאת לכסף קטן, פעם אחת ולתמיד, גבול ביטחון - הגדר מהו? ולא שעומק חקירה יקבע עקירה.
ומה זה כיבוש? הרי יש חוק בינלאומי הקובע מהו כיבוש! ונשאלת השאלה האם שחרור מולדת נכלל בהגדרת כיבוש? ומהו בכלל כיבוש במקומותינו? 48 אינו כיבוש ו- 67 כן? מה ההבדל מלבד 19 שנים? במה רמת אביב - שיך מוניס, או אבו כביר בתל אביב, או סידני עלי בהרצליה, הם פחות כיבוש מבית-אל ועפרה? האם להתגורר בבית ערבי בעין כרם ולייבב משם שאנחנו קלגסים וגזלנים ממרק את המצפון, אם מעיפים בעמונה בתים?
השוטרים שהגיעו למלאכת הגרוש בפקודה שקבלו מהמטה הארצי של המשטרה הממוקם בסמוך לגבעה הצרפתית מעבר לקו הירוק, האם מקום מושב זה הוא פחות כיבוש? המטה הארצי זה בסדר ואברי רן באיתמר לא? הוא שעלה על הגבעות הריקות, הצחיחות ובעמל ויזע הקים משק לתפארת?
והחמאס האם הוא עשוי להיות פרטנר? ובעצם מדוע לא? הוא ארגון טרור, כך מספרים מביני דבר, אבל מוכרחים לשאול את מומחינו לענייני ערבים, האם הפת"ח ארגון הגג הטרוריסטי של אש"ף של גדודי חללי אל-אקצה, שרצח לא פחות יהודים מהחמאס ואולי אף יותר, האם הוא חדל להיות ארגון טרור? הרי הוא עדיין ממשיך לרצוח כמעט מדי יום, אז מדוע הוא הוכשר? ואם הוא כשר למהדרין, מדוע החמאס טרף? הרי אנחנו כידוע מדינה של צדק וחוק?
ואבו מאזן שעבודת הדוקטורט שלו הייתה על הכחשת השואה, הוא כל כך מחוזר ומהולל על-ידי כל הגורמים בישראל. אז מדוע שלא להתחיל לחבק גם את מחמוד אחמדינג’ד נשיא אירן שפרסם כי באפריל ייערך בטהרן כנס בינלאומי של מכחישי שואה שבו יביאו "הוכחות" שלפיהן השואה היא "פיקציה"? זה יפה לעשות אפליה?
החפירות הארכיאולוגיות ברחבי א"י מגלות שרידים על ישובים יהודים קדומים, על בתי כנסיות, על מקוואות, על מטבעות, על מצבות. הערבים נטלו אפילו את השמות מאותם מקומות. הדוגמאות למכביר, באר שבע נודעה עוד בחיי האבות. אברהם אבינו פגש בה את אבימלך והם כרתו ברית, יצחק בנו התגורר בה. בני שמואל הנביא היו שופטים בבאר שבע, שהייתה בגבול יהודה ובשבט שמעון, הערבים קראו לה ביר סבע.
בית שאן נועדה לבני שבט מנשה. הפלישתים תלו את גופו של שאול ובניו על חומת בית שאן, הערבים קראו לה ביסאן. אכזיב בגליל המערבי- עיר חשובה בתקופת המקרא בתחום נחלת שבט אשר. הערבים קראו לה א-זיב שיבוש אכזיב.
ביתר- רבותינו סיפרו 400 בתי כנסיות היו בכרך ביתר. מצודת בר כוכבא הייתה במרומי גבעה בתחום ביתר והיתה המרכז של המרד. הערבים קראו לה ביתיר או חורבת אליהוד-חורבת היהודים. אזור- השם אזור נזכר לראשונה בכתובת אשורית ומתארת את מסע המלחמה של סנחריב בארץ, בימי חזקיהו מלך יהודה בשנת 701 לפנה"ס. במלחמת השיחרור היתה בסיס ללוחמים ערבים בשם יזור.
מומחינו לעניני דמוגרפיה מתארים זה שנים קטסטרופה שבה יהיו הערבים רוב בין הנהר לים ואז- אבדנו. והמסקנה המתבקשת - מנוסה מהירה. אז מסתבר שהם הוסיפו לערבים בטעות 1.4 מיליון נפש. וכך בחסות הדמוגרפיה נאמר על גוש קטיף כי מאחר וישבו שם מעט יהודים, כעשרת אלפים איש בין 850,000 ערבים, הרי הכמות הקטנה חייבת לכוף ראשה לפני הרוב.
באותו הגיון במזרח התיכון יושבים למעלה מחצי מיליארד ערבים ובהתנחלות הקטנה א"י כחמש מיליון יהודים. אם כך מה עלינו לעשות? ואולי על-פי אותו עקרון אפוא שיש רוב יהודי צריכים הערבים ללכת, כי אם לא יש לזה הגדרה אחת- גזענות, או שמא לא הכל עובד על-פי ההיגיון.
