המצביעים "סותמים את האף ומכניסים פתק למעטפה". לכאורה מדובר במקרה מובהק של דמוקרטים נאורים שנקלעו למצב ביש שבו השחיתות נכפתה עליהם, והם חסרי אונים להחלץ מהמצוקה.
למעשה, מדובר בפסיכוזה לאומית, הגורסת כי שחיתות היא תופעת לוואי לעשייה. כאילו שרון, אולמרט, בלומנטל, חזן ושאר הנבחרת הנחקרת נתפסו בעיצומה של פעילות המרימה תרומה שגיאה לעם ולמדינה, והנה רק בגלל פרט זניח כמו 12 מיליון שהופקדו בחשבונו האישי של הפועל החרוץ - תיפסק קביעת גבולות המדינה לדורות.
הרי אלו אנשים ש"הוכיחו את עצמם". אלמלא היו מוכשרים, מי היה תורם להם כספים עצומים כאלו? מהפך בשחיתות! במקום להילחם בה, היא הופכת אות ומופת לעשייתו המוצלחת של המועמד.
השבוע דברתי עם חבר טוב, פרופ' בטכניון, שפתח בתלונה השגורה שאין למי להצביע כי כולם מושחתים. ברגע שהצבעתי בפניו על מפלגה שאין בה שחיתות, הוא הסכים לטענה, אבל מיד הוסיף: "אולי כי הם לא עשו כלום".
לכן אנחנו, חסרי אונים שכמונו, מעדיפים להמליך עלינו את המושחתים, לאפשר להם להאדיר ולהגביר את השחיתות, בתקווה שבין תרומה ממיליונר אמריקני לבין הפרטה למולטימיליונר אוסטרלי, יתפנו רגע קט כדי להשיב את קצבאות החד-הוריות או להתקין את אמצעי המיגון ביישובי גבול עזה.
אין צורך לבדוק עמדות, דעות, רקורד של עשיה. מספיק שחוקרים אותך במשטרה ומפוצצים עליך פרשיות בעיתונות. באמת, כל הכבוד למושחת הזה, עשה את זה בגדול. הבה ונסתופף בחיקו ונחפש אצלו הגנה.
