נקודות למחשבה

בעוד שלושה שבועות נלך לקלפי כדי לנסות ולהשפיע ולו במעט על אופייה של מדינת ישראל לשנים הבאות. כמה נקודות למחשבה, לפני הקלפי. זה לא סוד וכולנו יודעים כי בשנים האחרונות החריפה בעיית העוני בישראל. כל אחד מאיתנו מבין, גם אם לא מקדיש לכך תמיד את המחשבה והסקת המסקנות המתבקשות כי בעיית העוני אינה רק הבעיה של העניים. במישור הכלכלי יש לעוני השפעה ישירה גם על השכבות החזקות ומעמד הביניים. משפחות עניות לא רוכשות נדל"ן, לא רוכשות ריהוט, משקיעות פחות בטיפולי שיניים, נזקקות פחות לשירותי עורכי דין בשכר ואפילו קונות פחות מוצרי מזון וכל אחד יכול למצוא אין ספור דוגמאות נוספות. כשמפעל מוכר פחות, בעליו מרוויחים פחות ונוקטים בצעדי ייעול ובהם גם פיטורי עובדים. גם במישור החברתי, העוני הוא בעיה משותפת לכולנו. ילדים ממשפחות עניות רוכשים פחות השכלה ודעת וככאלה מתקשים להשתלב במשק בעידן ההיי-טק. עוני מוליד מצוקה שמולידה תסכול שמוליד פשע. פשע פוגע בכולם! לאחרונה, דובר רבות על ניצחון החמאס בבחירות לרשות הפלשתינית. הקרקע שהצמיחה את הצלחת החמאס היא העוני והתסכול המתמשך. האם למצב מעין זה אנו שואפים להגיע? חברה מתוקנת ובריאה צריכה להושיט יד ולסייע לענייה ויחד עם זאת אינה יכולה להרשות לעצמה להנציח את העוני כי העוני מכרסם ביסודותיה. אתם ודאי מכירים את האמרה לפיה "תן לאדם דג ונתת לו ארוחה. למד אותו לדוג ונתת לו חיים". במשך שנים רבות, העדיפו מפלגות השלטון בישראל לתת לעניי הארץ דג ובכך פיתחו תלות בהן. ש"ס בשיא כוחה זכתה ל- 17 מנדטים (כ- 450,000 בוחרים) רבים מהם, כפי שראינו בהמשך, אינם בבחינת "בוחרים טבעיים" של ש"ס הם אינם חרדים. רק שאנשי ש"ס ניצלו את הכוח והכסף שבשלטון וסיפקו להם "דגים". כך, התלות במעון יום מסובסד וכדומה, הביאה להצלחה בקלפי. למן 1977 משל הליכוד במדינה, למעט שתי אפיזודות, בהן היה הגה השלטון בידי מפלגת העבודה ותקופות קצרות יחסית של ממשלות האחדות. בעיית העוני הלכה והחריפה עד מאוד ובמיוחד בשנים האחרונות. אז יבואו ויגידו: היה מיתון, היה צורך לשקם את הכלכלה ועוד טיעונים מסוג זה. על כך נאמר "דיבורים כמו חול ואין מה לאכול". הליכוד היא מפלגה שפגעה קשות בשכבות רבות באוכלוסיה שהצטרפו למעגל העוני והמצוקה!! כעת יש לנו מפלגת קסם חדשה ושמה קדימה. קדימה היא יוצאת חלציו של הליכוד. להזכירכם היא נוסדה על-ידי מי שעמד בחמש השנים האחרונות בראשות ממשלת ישראל ובראשות הליכוד. רבים מבכירה הם יוצאי ליכוד שמאמינים בהזדמנות הפוליטית שבקדימה. אחד מגדולי המנהיגים והוגי הדעות של הציונות, זאב ז'בוטינסקי אמר כי לכל אדם נדרשים "חמשת המ"מין" - "מזון, מעון, מלבוש, מורה, מרפא" וכי על המדינה לדאוג שיוכל לקבלן. אין הכוונה כי המדינה תעשה במקום האדם כי אם תיצור את ההזדמנויות הנאותות לאזרחיה להשיג את חמשת המ"מין ותספק לאזרחיה את אשר עליה לספק. לצערנו דווקא בליכוד מפלגה שאנשיה התיימרו להיות ממשיכי דרכו של ז'בוטינסקי, ואני מסופק כמה מחבריו מודעים לתורתו, הם אלה שלא פרעו את השטר עליו התחייבו לבוחריהם. וכפי שכבר אמרנו, קדימה, מן הליכוד נולדה! אז מה אפשר לעשות? פשוט לעשות! למשל, לא להסתפק באמירתו של מר נתניהו בעת קיצוץ הקצבאות "לכו לעבוד". אלא ליצור מתן אפשרויות לעבודה. אם על-ידי סבסוד שכר עבודה במקום קצבאות, אם על-ידי השקעה בתשתיות, המקרבת את הפריפריה למרכז ותוך כדי גם יוצרת מעגלים רחבים של עבודה, עידוד הכשרה להסבה מקצועית (אם הפועל הסיני תופר חולצה בזול שהוא יתפור וכאן יעשו את העבודות המשלימות), עידוד רכישת השכלה למן בית הספר ועד לאוניברסיטה לכלל האזרחים וכן, וזה לא ימוטט את המשק, העלאת שכר המינימום. ככל שהכנסתן של משפחות עניות תגדל כך הן תרכושנה יותר מוצרים ושירותים וכולם ירוויחו. אלה רק מקצת הדוגמאות למה שניתן לעשות מבלי לפרוץ את תקציב המדינה אלא, על-ידי הקצאה נכונה של המשאבים מתוך ראיה של חשיבות עידוד הצמיחה וצמצום העוני. ולא דברנו על סל התרופות, הקצאת משאבים נאותים לחינוך, פנסיה וקיום בכבוד להורינו וסבינו הקשישים. לפני זמן מה הקדשתי מחשבה לנושאים אלה, תוך כדי התלבטות לאיזו מפלגה לתת את קולי. התרשמתי כי הנבחרת שמציגה מפלגת העבודה יחד עם המסרים שהיא מעבירה ראויים לאמוני. לא, איני תמים ואיני סבור שמפלגת העבודה היא דוגמא לכליל השלמות בפוליטיקה הישראלית. אני מאמין כי בבואנו לבחור את הנבחרת שתנהל את חיינו, בשנים הקרובות שומה עלינו לבחור באנשים שיעשו את הטוב ביותר על-פי התרשמותנו, מבין המפלגות הקיימות. אם מפלגות קיימות ולכאורה חדשות כמו הליכוד המתחדש וקדימה הראו ששחיתות אינה בבחינת מילה גסה בקרב חלק ממובילי דרכן, אינן ראויות לאמוני. כשאני בוחן מה יש למפלגת העבודה להציע לי כבוחר, אני מוצא מסרים שחשובים לי כמו הבטחה לפעול לצמצום העוני ולצמיחה כלכלית, לשיפור החינוך, לביטחון האזרחים ולאופק מדיני, יחד עם צעדים חד-צדדיים עד שיתאפשר לכרות שלום עם הפלשתינים. אני מוצא גם נבחרת שיכולה לעשות זאת. פרופ' אבישי ברוורמן, לקח אוניברסיטה בבאר שבע, על סף קריסה והביא אותה להיות אחת מן היציבות והיעילות שבמוסדות להשכלה גבוהה בישראל. זאת, בנוסף להיותו כלכלן בעל שם וניסיון בינלאומי. עמי איילון, הרשים אותי כאדם שבנוסף על ניסיונו הביטחוני העשיר בצה"ל ובשב"כ הינו בעל חזון ואופק מדיני מאלה שיילחמו אם צריך ויעשו ככל שביכולתם להשיג שלום וזאת, תוך שמירה על ענווה. פרופ' יולי תמיר מקנה לי תחושת ביטחון בקשר לעתיד החינוך בישראל. אופיר פינס הרשים אותי מאוד בתקופת היותו בממשלה וכן במסרים שהוא מעביר, כאיש בעל יכולות, כאיש של עשייה וכמי שאכפת לו. כך גם יצחק הרצוג, שלי יחימוביץ', איתן כבל אריה עמית וחבריהם. ועמיר פרץ? במשך שנים לא התלהבתי מהאיש שהצטייר בעיני כאיש כוחני שלא תמיד פועל ממניעים אידיאולוגיים. למען האמת לא הקדשתי תשומת לב לאיש. לאחרונה כשהתוודעתי אליו באמצעות התקשורת, שגם לו לא עשתה הנחות, הרי שבראש ובראשונה היה זה עמיר פרץ שגרם לי לחשוב להצביע למפלגת העבודה. עמיר פרץ, מעולם לא פגע בחלשים, אבל הוא הראשון והיחיד בעיני, שדיבר על הצורך בחיזוקם ועל הדרכים לעשות זאת. יריביו טוענים כלפיו כאילו רק הוועדים הגדולים עניינו אותו, בהיותו יו"ר ההסתדרות. גם אם יש גרעין של אמת בכך שתמך בהם הרי שיו"ר הסתדרות כלשהו שואב את כוחו מן הוועדים הגדולים. באמצעות כוח זה, הוא יכול להיות מספיק חזק כדי לעזור גם לחלשים. היה זה עמיר פרץ שהוביל את החקיקה כנגד העסקת "עובדי קבלני כוח אדם" ודאג לשיפור תנאיהם הסוציאליים. היה זה עמיר פרץ שסייע למאבק החשוב של הנכים וישנן דוגמאות נוספות. אך למה ליריביו לתת לנו לזכור את אלה? הרי הצגתו כאדם כוחני משרתת את מטרתם. אתם זוכרים את "המניות" של פרס בתדיראן? חיים רמון שהוביל את המהפך בהסתדרות, חזר מהר מאוד לכורסא הנוחה של שר וכיום, זיהה הזדמנות חדשה והצטרף לקדימה. עמיר פרץ לעומתו, לא דילג על שלבים ולא "זכה באור מן ההפקר" את דעותיו בעד חברה וכלכלה מאוזנות וטובות יותר הביא איתו לראשות מפלגת העבודה. עוד טוענים כלפי עמיר פרץ, כי הוא חסר ניסיון ביצועי הנדרש למי שמבקש להיבחר כראש ממשלה. ובכן איזה ניסיון כחבר ממשלה היה למנחם בגין עת נבחר ברוב גדול וכיהן כראש ממשלה? כמה פעמים כיהן יצחק שמיר כשר טרם שהפך לראש ממשלה? ואיזה ניסיון הביא איתו נתניהו למשרד ראש הממשלה? ואולמרט, שניסיון יש לו (וגם כסף שעשה במהלך חייו הציבוריים לא חסר לו) האם הוא כזה מוצלח שכדאי לנו להפקיד בידיו את הגה השלטון??? לעמיר פרץ יש בהחלט את הכלים הדרושים כדי להיות ראש ממשלה מוצלח. בוודאי לא פחות מוצלח ואני מאמין שיותר, מיריביו שכבר כשלו והפרו את האמון שנתן בהם הציבור בעבר, כשבין היתר כאשר לא צלחה דרכו של הליכוד בבחירות ב- 1992 נטשו את הספינה, זה לעיריית ירושלים וזה לעשות לביתו. לא לחינם זוכה עמיר פרץ לתמיכתם של אנשי מעשה כמו בני גאון. הם מבינים כי דרכו תוביל את ישראל שגשוג ורווחה. בעבר הצבעתי למפלגה אחרת. כאמור, השתכנעתי, כי מפלגת העבודה ראויה להזדמנות ולאמון. היה ומפלגת העבודה תחזור להגה השלטון ולא תפרע את השטר, לא תהיה ראויה בפעם הבאה לאמוני. בואו ניתן צ'אנס לתקווה חדשה בואו נצביע בלי חשש למפלגת העבודה.