לתומנו חשבנו שהערבים אומנם שונאים יהודים, אך מכל שאר הבחינות הם בני אדם כמו כולם. כאשר מתרגשות על בני האדם צרות חיצוניות, כמו צונמי, רעידת אדמה ומגיפות למיניהן, מייד יחלצו לטובת בני האדם ויסייעו להם עד יעבור זעם.
ואז הגיע הצונמי הגדול אשר שטף את דרום מזרח אסיה ובמיוחד את אינדונזיה, המדינה המוסלמית המאוכלסת ביותר בעולם. מייד קפצו מדינות המערב, ובראשם ישראל, בריטניה וארה"ב והחלו להושיט עזרה. ומי לא הגיע? אף לא ערבי אחד. למרות חילות האוויר האדירים. למרות כספי הפטרו-דולרים.
מי זוכר את קדחת הנילוס המערבי? זו החלה מתפשטת במקומותינו לאחר שראשות הפלשתינית התבססה לה בארץ ישראל.
הסימן הראשון להתבססות זו הוא עלייה מדהימה בכמות ואיכות כלי הנשק המסתובבים בשטח, וירידה לא פחות מרשימה בטיפול באיכות הסביבה.
הסימן השני הוא זלזול בארץ. השפכים מן הערים הערביות זרמו באין מפריע למדמנות ענק, היתושים התרבו, ותושבי גוש תל מונד השאננים, המבוצרים להם מאחורי הקו הירוק, החלו לחטוף דלקות מוח. למרות בקשות חוזרות ונשנות מצד מדינת ישראל הריבונית לא נעשה דבר. רק לאחר שמדינת ישראל השתלטה מחדש על השטח הוחל שוב טיפול נאות במי השופכין. רוצה לומר, כל עוד הטבע מזיק ליהודים, הערבים לא ינקפו אצבע.
ועתה שפעת העופות. יותר ממיליון עופות מתו או הומתו בישראל בתוך שבועיים. הכל החל מעוטף עזה. ומה הפלא? מתברר כי הנגיף הקטלני משתולל לו בחמאסטאן דעזה מזה שבועות ואיש לא נוקף אצבע. לאחר שהשתלטה על המגיפה ללא עזרה בינלאומית חשה ישראל אל חמאסטאן והתחננה, תנו לנו לעזור לכם!! ברוב טובם הסכימה חמאסטאן לקבל רעל עופות אשר סביר מאוד שיגיע למי השתייה של ישראל בסופו של יום.
מסתבר כי הערבים אינם כשאר האומות. אפילו לעצמם לא יעזרו כל עוד הדבר פוגע באחרים. אפילו את עצמם לא יבנו, כל עוד הם יכולים להרוס את שכניהם.
הבדייה שהערבים הם בני הארץ הזו, שאהבתם נתונה לאדמת ארץ אבותיהם מופרכת שוב ושוב. מאז החל הכיבוש הערבי היתה הארץ הזו לשממה וציה, ארץ תלאובות וחורבות. מאז שיבת ציון היתה הארץ לגן פורח. הערבים בארץ הקודש אינם אלא תופעה חולפת שעתידה להסתיים במוקדם או במאוחר, וככל שיבינו זאת מוקדם יותר, כך יחסך דם לשתי האומות.
