נציגי המפלגה הערבית טוענים שהפלשתינים הם "עם ילידי". כלומר, הם כמו האינדיאנים ביבשת אמריקה ועל כן הם דורשים לבטל את כל החוקים ההופכים את ישראל למדינה יהודית כמו "חוק השבות", הדגל, ההמנון ועוד ולהפוך את ישראל ל"מדינת כל אזרחיה" דרישה זו כוללת חזרתם של הפליטים הפלשתינים למדינה זו, מה שיהפוך את היהודים למיעוט. לטענה זו אין כל בסיס בעובדות ההיסטוריות, כפי שיוכל להלן. אבל, מקורות פלשתינים ומנדטוריים מפריכים את הטיעון שמדובר ב"עם ילידי".

אום אל-פאחם כדוגמא

3 מקורות נמצאו על היישוב: סקר הכפרים של ההגנה, סקר הכפרים של שלמה בן אלקנה ואתר היישוב בערבית. מתוך מקורות אלה מתבררת התמונה הבאה: שלמה בן אלקנה מצא בכפר 2,800 מהגרים שלטענתו הם דור ראשון שהגיעו בתקופת המנדט: 1,400 ממצרים, 900 מחצי האי ערב ו-500 מעבה"י המזרחי. סקר הכפרים של ארגון ההגנה דיווח על 3 חמולות שהזדהו כצאצאי מהגרים מהתקופה העות'מאנית: חמולה ממצרים בת 900 נפש, מחיג'אז בחצי האי ערב, 750 נפש ומעבה"י 500 נפש. סה"כ 2,150 נפש. אתר אום אל פאחם (הארכיון) מביא מידע על החמולות והמשפחות בכפר, מוצאן ומועד התיישבותם בכפר: המשפחות שמוצאן מארצות ערב מסרו, בין השאר, את מועד הגעתן לכפר. כל המשפחות טענו שהן הגיעו בתקופה העות'מאנית. אף משפחה לא דיווחה על הגעה בתקופת המנדט. ההעדר המוחלט של מהגרים בתקופת המנדט מעוררים ספק, שניתן לו חיזוק על-ידי החוקרים גדעון קרסל ומשה ברור והסקר של בן אלקנה, שהייתה כנראה מגמה מכוונת בהוראת המופתי לא לדווח על הגירה בתקופת המנדט כדי להוכיח את טענת הערבים שהם תושבי הארץ הוותיקים. לאור גישה זו בולטת הצהרתו של השיח' מיפו אל-מוזפר באסיפת עם ביפו ב-9.8.40 שבזכות השלטון הבריטי גדלה האוכלוסייה הערבית מחצי מיליון למיליון בתקופת המנדט. בניגוד למופתי שהיה פרו-גרמני, אל-מוזפר היה פרו-בריטי. משפחות שמוצאן מחצי האי ערב (סעודיה) - על-פי האתר של אום אל-פאחם תושבי הכפר משתייכים ל-4 חמולות שאליהן הסתפחו משפחות ממוצא שונה: אג'באריה, ג'אברין, מחאג'נה ומאחמיד. חמולת מאחמיד מוצאה מסעודיה- מחאמיד הוא צאצא של מחמוד בן עבד אלעזיז אלסמאקי. המשפחות של חמולת מחאמיד גרות באום אל - פאחם ובייחוד באזור המכונה שכונת מחאמיד. חלק מבני משפחת מחאמיד עזב את אום אל-פאחם והתיישב במקומות אחרים בארץ ובחו"ל. למשפחת מחאמיד מיוחסות 14 משפחות שכולן מתגוררות בשכונת מחאמיד. מוצא שבטי מחאמיד מסעודיה והם מפוזרים במולדת הערבית (כלומר: ברוב מדינות המזרח התיכון שאוכלוסייתן ערבית). יש מסורת שהשבט מקורו בשבט בנו סלים. אך ישנה גם דעה כי מקור השבט בבנו האשם (שבטו של הנביא מחמד). לא ברור מהכתוב בטקסט מתי הגיעה משפחה זו לאום אל-פאחם, ומעריכים שהגיעה לפני 350 שנה, כלומר בשלהי המאה ה-17.

מחלוקת

חמולת ג'אברין מוצאה מסעודיה - כל ענפי המשפחה מתייחסים לג'אברין בן עבד אלעזיז אלסמאקי (כמו משפחת מחאמיד) ומוצאן מחצי האי ערב (מסעודיה). בשכונת גא'ברין גרות 12 משפחות המיוחסות לחמולת ג'ברין. משפחת אל-חסיניה מקורה מחיג'אז בחצי האי ערב, הגיעה לפני 250 או 300 שנה. הם עברו לאום אל-פאחם מתל אל-סאפי באזור חברון. משפחת אלברע'ל הגיעה מחיג'אז שבחצי האי ערב, והתיישבה תחילה בלג'ון. ב-1948 הם עברו לאום אל-פאחם. אח של המשפחה העדיף להגר לסוריה והקים שם חמולה. משפחת שיח' זיד הגיעה לאום אל פאחם לפני כ-200 שנה מהכפר יעבד באזור ג'נין. יש להם קרובים באזור שכם. מוצא המשפחה מסעודיה, אבל לא ידוע מתי היגרו. משפחות שמוצאן מתימן - משפחת אל - חסאסנה מוצאה מתימן- המשפחה הגיעה לפני 150 שנה מתימן והתיישבה באום אל-פאחם בשכונת מחאמיד (חלק מהם ישבו גם בכפר אום אל-זינאת שחרב ב-1948 ועברו לאום אל -פאחם). משפחת אל-ע'זאלה מקורה מתימן, והיא התיישבה לפני כ-200 שנה בכפר באקעה אל-חטיב באזור שכם ועברה לאום אל-פאחם בעקבות נשואים. משפחת אבו נאסר מקורה בחיג'אז, סעודיה. הם היגרו לאלסאפי באזור חברון. הכפר נהרס ב-1948 והם עברו לאום אל פאחם. חמולת אע'באריה (אג'באריה) - קיימת מחלוקת לגבי מקור השם אג'באריה. הפירושים השונים נודעים לשמו של הכפר אע'באר בתימן. ההצעות הן: בית ללא דופי, אבק או גבעה. אבי המשפחה הגיע מתימן לפני יותר מ-300 שנה. המשפחה התיישבה תחילה באזור חברון ומשם עברה לאום אל-פאחם. יש להם קרובים בשכם. משפחות מצפון אפריקה - משפחת אבו פרוה הגיעה מלוב, לסבסטיה בשומרון ומשם במועד לא ידוע לאום אל-פאחם. משפחת אל-חסרי הגיעה מאלג'יר, ב-1831. משפחות מעבר הירדן המזרחי - באום אל-פאחם יש משפחות שהגיעו לפני כ-150 שנה (חלק הגיעו לפני 100 וחלק לפני 200) מכפרי הגדה המערבית, כלומר בשלהי המאה ה-19. משפחת בדיר הגיעה לאום אל-פאחם לפני 150 שנה מאלכרכ שבירדן. משפחת אבו חפיט'ה הגיעה לאום אל פאחם מעבה"י, לפני 150 שנה. משפחות מעבר הירדן המזרחי הסתפחו לחמולת אג'באריה. 500 מתושבי אום אל-פאחם היגרו מעבה"י על-פי סקר שערך שלמה אריה בן אלקנה. משפחות מאזור הגדה המערבית - משפחת אל-זיתאוי הגיעה לאום אל-פאחם מכפר זייתא בגדה המערבית לפני כ-100 שנים. משפחת אל-חאם הגיעה מהכפר בית עתאב בהרי יהודה לפני כ-200 שנים. משפחת אל-ג'בעה הגיעה מהכפר ג'בע באזור שכם בתקופה האחרונה בעקבות נשואים. משפחת אבו שקרה הגיעה מהכפר זבידה באזור ג'נין לפני 150 שנה לכפר קרע ומשם לאום אל-פאחם. יש להם קרובים בירדן ובחאן יונס. משפחת אבו רעד הגיעה מהכפר קבאב ליד רמלה ב-1948 ויש לה קרובים בקלנסואה ועילוט בישראל, ובשכם. כמו-כן יש לה קרובים בכווית ובירדן.

צאצאי ההגירה

מוצאם של תושבי אום אל-פאחם - המצרים הראשונים התיישבו באו"ם אל-פאחם בין 1832 ל-1840, כאשר איברהים פשה, בנו של מוחמד עלי שליט מצרים, כבש את הארץ מידי העות´מאנים, והביא לארץ מתיישבים מצריים כדי לחזק את שליטתו בארץ. אבל, על-פי אתר היישוב וסקר הכפרים של ההגנה לא הגיעו לכפר מהגרים בתקופת המנדט. ההעדר המוחלט של מהגרים בתקופת המנדט מעוררים חשד שניתן לו חיזוק על-ידי החוקרים גדעון קרסל ומשה ברור, שהייתה מגמה מכוונת בהוראת המופתי לא לדווח על הגירה בתקופת המנדט כדי להוכיח את טענת הערבים שהם תושבי הארץ הוותיקים. לאור גישה זו בולטת הצהרתו של השיח' מיפו אל-מוזפר באסיפת עם ביפו ב-9/8/1940 שבזכות השלטון הבריטי גדלה האוכלוסייה הערבית מחצי מיליון למיליון בתקופת המנדט. בניגוד למופתי שהיה פרו- גרמני, אל-מוזפר היה פרו- בריטי. נתוני גידול האוכלוסייה בתקופת המנדט מפריכים את טענת התושבים שכולם צאצאי ההגירה מהתקופה העות'מאנית. על-פי הנתונים הרשמיים של ממשלת המנדט אוכלוסיית הכפר גדלה ביותר מפי 2 בתקופת המנדט. מ-2,190 ב-1921 ל-5,490 ב-1945. אי-אפשר להסביר גידול זה כריבוי טבעי והסקר של בן אלקנה מפריך את הטיעון של התושבים בסקר ההגנה ובאתר של העיר. מסקנה - בעוד שמהגרים שהגיעו מארצות ערב בשלהי התקופה העות'מאנית לא היססו לגלות את מוצאם, אלה שהיגרו בתקופת המנדט נמנעו לעשות זאת. (סקר המשפחות מ-2008 אינו מופיע יותר באתר של אום אל-פאחם). הקדמה - הראיון של אל-פתחי לטלוויזיה המצרית מאשר את העובדה שהפלשתינים הם ברובם מהגרי עבודה שהגיעו לארץ בדורות האחרונים. אם לאל-פתחי יש משפחה במצרים ולפלשתינים, כמו שהוא טוען, יש קשרי דם עם מצרים, ערב הסעודית, תימן ועוד... הרי הם אינם צאצאי יהודים שהתאסלמו וגם הגירתם לארץ לא יכלה להיות לפני מאות שנים רבות. דברי אל-פתחי עומדים בסתירה לתעמולה הפלשתינית לפיה הארץ הזאת שייכת להם כי הם תושביה הוותיקים.

קשרי דם

הראיון של אל-פתחי: 23 במרס 2012 מיהם הפלשתינים. אחים, יש 1,800,000 מאתנו בעזה. במצרים יש כ-90 מיליון בני אדם. מספרנו שווה ל-2% מאוכלוסיית מצרים. אל-אקצה ופלשתין הן חוד החנית של האיסלאם ושל המוסלמים. לכן, אנו קוראים לעזרת אחינו הערבים. כשאנו קוראים לעזרתכם, זה במטרה להמשיך ולנהל את הג'יהאד. כל פלשתיני, בעזה וברחבי פלשתין מסוגל להוכיח את שורשיו הערביים - בין אם מערב הסעודית, מתימן או מכל מקום אחר. יש לנו קשרי דם, אם כן. באופן אישי, חצי ממשפחתי היא מצרית, כולנו כאלה. יותר מ-30 משפחות ברצועת עזה מכונות אל-מסרי - "מצרי". אחים, חצי מהפלשתינים הם מצרים והחצי השני הם סעודים. יש לנו משפחות רבות שנקראות אל-מסרי ששורשיהם מצריים. הן באות מאלכסנדיה, מקהיר, מדומייטה, מהצפון, מאסואן, ממצרים העליונה. אנחנו חלק מכם. השיח' אל-מוזפר מיפו, 9.4.90: "מספר הערבים בזמן שלטונם של הבריטים עלה מחצי מיליון למיליון". ב-1947 היו בארץ כ-1,200,000 מוסלמים. כלומר, מספרם גדל ביותר מפי 2 בין 1919 ל-1947. זהו גידול מעבר לריבוי הטבעי. השיח' אל-מוזפר מעיד שמדובר בהגירה לארץ. אז לפחות חלק מה- 700,000 שנוספו אינם "עם ילידי" אלא מהגרים מארצות ערב והאיסלאם. חלק הם צאצאי המהגרים מהתקופה העות'מאנית וחלק מהמהגרים מתקופת המנדט הבריטי.